|
|
|
תכלס רובכם לא עוקבים אחריי באינסטגרם
או בפייסבוק.
וכדאי לכם, אני ממש מצחיקה.
אבל הבנתי שאם כבר פרסמתי איזה סלפי, לא יפה שלא אשתף גם כאן כי אתם סופר תומכים ומקסימים.
אני מאוד נפוחה עדיין.
כן אני מבינה שזה יפה, אני לא אוהבת את זה.
זה נפוח מאוד כרגע ואני לא סובלת את זה אבל אני סבלנית כי אמרו לי להיות סבלנית וכי אין לי ברירה.
עדיין שונאת להצטלם וזה חשוך אז זה סביר כי התמונות המוארות קשות לי.
רוב האנשים לא באמת יודעים כמה אני כותבת.
הם לא יודעים שבאמצע הלילה המוח שלי כותב שירים ומשפטים.
הם לא יודעים שכשאני מתקשה לישון אני כותבת רעיונות חדשים.
הם לא יודעים שכשאני שבורה ועצובה אני כותבת דברים בעיקר עצובים.
זה בא בתקופות,
יש תקופות שקטות, שאין כאב מספיק גדול, כזה שלא נותן לי לישון.
ויש תקופות רועשות, שאי אפשר להניח את הנייד כי צריך להוציא הכל.
יש תקופות אהובות, עם מילים רומנטיות וכוכבים.
יש תקופות קשות, עם דמעות על הנייר וחתכים נפשיים.
רוב הזמן, אני שונאת את הבעיות זיכרון שלי.
הן מפריעות לי בהתנהלות היומיומית, מהלימודים לדיבורים.
אבל יש משהו מאוד יפה,
בלשכוח משהו שיצרת. משהו שיצא מליבך.
את שוכחת שזה קיים, ואת מגלה את זה מחדש.
את קוראת ואת מתמלאת גאווה.
כי את אוהבת את זה, אפילו אם זה רק מעט.
כי את נזכרת, בכאב שכתבת.
את נזכרת על מה זה נכתב.
את נזכרת למה התכוונת.
ולרגע אחד, את מרגישה שוב תקווה.
ואת מחליטה, ממחר - התחלה חדשה.
** לאלה שחדשים פה, כן אני יודעת שהשם שלי מופיע, אם לא שמתם לב יש לי פודקאסט שם כתוב השם שלי ומאוד קל למצוא אותי. אין צורך להזהיר אותי לא ממש אכפת לי מהעניין. **
וואי אני חריפה בימים האחרונים.
רואים שלא תקשרתי עם אנשים יותר מדי זמן.
רקע:
התחיל איתי בעבר כשיצאתי עם מישהו, התעורר היום.
מה יהיה כשיגלה שבקושי מזלג עם אוכל אני מכניסה לפה?
לא קול אחי, לא קול.
לא כותבים דברים כאלה לאישה.
בהצלחה בחיים, אתה תצטרך את זה.
צלמי אותי כאילו אני לא מסתכלת
כשהם חושבים שהדעה שלהם מעניינת מישהו
(יקשיב לפודקאסט)
חחחחחחחחחחחחחח חמוד, כאילו אני צריכה את הדעה שלך. בשביל מה? בשביל שתתחיל איתי?
האם אני מעניינת מספיק בשביל לזכות בכבוד?
די נו זה אפילו לא מצחיק כבדיחה זה פשוט קרינג'.
טוב מעתיקה מפרידריך ניטשה.
תכינו את עצמכם לתגובות סרקסטיות ומצחיקות בהתאם לשאלות.
(כל כך שיתפתי בבלוג הזה שאני לא בטוחה מה עוד נשאר לשאול)
יאללה. גו.
אין צורך במילים נוספות
עזבו אותי מהצלפות. כל אחד ותחביביו.
אני יודעת, זה היה במטרה טובה.
אני מבינה, הוא לא התכוון לפגוע. ובאמת, לא נפגעתי.
זה פשוט ממש ממש הצחיק אותי.
זאת פשוט הסגברה. על נושא שלא ביקשתי דעה. ממישהו שאני לא מכירה ולא דיברתי איתו בחיים.
והניתוח שנעשה פה למערכות היחסים שלי מאדם שלא מכיר אותי או את המערכות יחסים שלי.. וואו.
א.נשים, אנא תפסיקו להגיב את דעתכם בנושאים שאף אחד לא ביקש מכם. אתם מביכים את עצמכם וזה ממש לא מנומס.
אז נעים מאוד, אני רוני ואני צועקת ״מערכות היחסים שלי היו זבל ואף אחד לא אהב אותי ואני אישה קטנה ומסכנה״. אה לא? לא זה?
סליחה. ככה זה נשמע.
יש הרבה דברים שבריריים בעולם הזה, אבל אין שברירי כמו האגו הגברי.
אם היית נותן לי
הייתי מנשקת אותך,
הייתי מחבקת אותך,
הייתי אוהבת אותך.
הייתי מתקנת כל שבר, בגוף ובנפש,
מרכיבה מחדש חלק-חלק.
הייתי מצחיקה אותך,
הייתי מפתיעה אותך,
הייתי פשוט שם, בשבילך.
מקשיבה או מייעצת,
דואגת ומטפלת,
פשוט,
אוהבת.
