|
|
|
הרבה זמן לא העליתי שיחה מצחיקה,
האמת שהן פשוט בבלגאן אצלי ואני צריכה כל פעם למצוא אחת ואני מתעצלת קצת, יש דברים יותר דחופים.
אבל השיחה הזאת מאוד שיעשעה אותי:
יאמר לזכותו שהוא הציע לטפל ברך הנולד כדי שאני לא אצטרך לקום כל לילה. גברים, תלמדו.
חבל רק שאני ממש ממש רחוקה מלהביא ילדים כרגע.
רוני או ליידי.
הגבולות שלי מופיעים בפרופיל.
הם מאוד ברורים, אין סיבה לפנות אליי אם אתם נכנסים לגבולות שלי.
וטיפ למתקדמים: לרשום סקסית לבחורה זה ממש לא מושך. קצת מחפיץ ושטחי.
אם אתם רוצים להתחיל עם בחורה, יש מספיק דרכים. אני מדברת על זה גם בפודקאסט בפרק של האפליקציות (תחליקו ימינה),
הכי טוב זה: היי, מה נשמע?
ואם זה במקום כמו הכלוב, תספרו קצת על עצמכם, מה אתם אוהבים, מי אתם וכו'.
לא משנה אם אתם פה בשביל סשנים, סקס, זוגיות או וואט אבר. אנחנו בני אדם, תתנהגו בכבוד אחד לשני ואם אתם מתחילים עם נשים, תתייחסו אליהן בנימוס.
ושלא תבינו לא נכון, אני אוהבת שקוראים לי סקסית. אחרי שיצאתי איתך, היה דייט טוב ואולי עשינו עוד כמה דברים בדרך, יש זמן לכל דבר.
לפני זה? תקרא לי סקסית ואתה מייבש אותי כמו הנגב וכנראה שלא תקבל שום דבר ממני.
ג'סי, רוני או ליידי.
טוב, זה אמנם לא מהאתר,
אבל מגיע לזה להיכנס לפה גם כן.
נעים מאוד, רוני, גורמת לקריסה מנטלית אצל גברים מאז 2012.
טקט.
טוב יש לנו תוכן חדש פה בבלוג
*כפיים*
שיחות שהצחיקו אותי.
אנשים ששלחו לי הודעה והתגובה שלי הצחיקה אותי.
מקווה שגם אתכם.
בואו נתחיל:
טוב אני אוהבת לכתוב זה כבר ידוע,
ולצערי, כשאני לא נרדמת המוזה מתעוררת.
קיצר קבלו פואמה קצרה שכתבתי ב- 2-3 בלילה.
-----------------------------------------------------------------
כשאני לא נרדמת
כל מה שאני רוצה,
זה גבר שיחבק ויעטוף אותי חזק.
שיצמיד את הגוף החם שלו
לגוף הקר שלי.
שינשק לי את העורף
וילחש מילות אהבה.
שילטף אותי בראש
ויצמיד אותי אליו.
שידבר איתי במיטה
עד שאירדם כי כבר מאוחר.
שיחכה לראות שאני ישנה
ורק אז, יעצום את עיניו.
כי כשאני לא נרדמת,
המחשבות צפות והמוח עובד
ואני צריכה רק מישהו,
שידע להשתיק אותן.
מסתכלת בטיוטות שלי ורואה משהו שכתבתי מלפני חודשיים בערך. החלטתי לפרסם.
--------------------------------------------------------------------
בא לי לאהוב.
בא לי לרצות.
בא לי להתגעגע.
בא לי להתחרמן.
בא לי להנות.
בא לי מישהו שירגש אותי, יעניין אותי.
אני יודעת שאני בררנית, זה ברור לי.
אבל אני לא נהנית מזה.
הלוואי ויכולתי להימשך יותר בקלות.
הלוואי ואינטיליגנציה לא הייתה כל כך חשובה לי והייתי אומרת שהעובדה שהוא מקסים מספיקה.
הלוואי והייתי נמשכת יותר בקלות לגברים, אפילו שהם נראים טוב זה לא מספיק.
הלוואי שלא הייתי שטחית ואומרת "הוא לא מספיק טוב בשבילי".
אני רואה כמויות של גברים באפליקציות ואני נשבעת שאני שונאת אותם מהתמונה הראשונה. אבל זה בלתי נשלט.
ועד שאני אומרת "הוא חמוד" אני מבינה שהוא לא כתב על עצמו כלום או כתב משהו מפגר.
נקסט.
פוסט פריקה.
ג'סי, רוני או ליידי.
עדיין לא פרסמתי את כל מה שכתבתי מהשרשור.
תכלס, יש שם עוד רעיונות שאני רוצה לכתוב ועדיין לא יצא לי לעשות את זה.
בכל מקרה, כאן רק כדי להזכיר שהפודקאסט שלי יצא! הפרק הראשון הוא טיפה רקע על עצמי.
שבוע הבא יש פרק קצת יותר פרקטי, מחכה לשמוע מה תחשבו!
תהנו מהסיפור.
ג'סי, רוני או ליידי.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מזה כבר חודש שאני ועידו משחקים משחקים, משחקים סוטים. מהסוג ששומרים בסוד.
זה התחיל שהיינו בפגישה רק שנינו והוא הפיל בעצבים את כל הניירות וביקש ממני להרים אותם. ביצעתי את מה שהוא אמר תוך שנייה ואז הוא המשיך לתת לי משימות קטנות. הוא הבין שאני נשלטת והוא הציג לי את עולם השליטה.
מאז הוא השולט שלי, בין המשרדים, בין החדרים ובשירותים.
מדי פעם אנחנו נפגשים מחוץ לעבודה אבל הכיף שלנו מתקיים פה, בזמן שעובדים.
"נטלי", עידו קרא לי למשרד שלו.
"כן?"
"כן מה?"
"כן מאסטר?"
"ילדה טובה. נכון שיש לנו כנס מחרתיים? אז קניתי לך מתנה."
הוא אף פעם לא קונה לי מתנות. אני מסמיקה וקצת מתרגשת.
"אני יכולה לפתוח אותה?"
"כן".
התיישבתי על הכיסא מולו והתחלתי לפתוח את נייר העטיפה.
מתלהבת כמו ילדה קטנה שקיבלה מתנה ליום הולדת. אוף מה הוא עושה לי.
"מה זה?"
"זה HUSH. אני יודע כמה את אוהבת אנאלי, אז חשבתי שאנחנו נהנה קצת. את הולכת לדחוף אותו לעצמך ביום חמישי לפני הכנס."
"אתה רוצה שאני אסתובב בכנס עם צעצוע בתחת?"
"כן."
"אבל.."
"בלי אבל. תעשי את מה שאמרתי. נתראה בחמישי, את יכולה ללכת".
יצאתי מהחדר בלי להגיד מילה. צעצוע? בחמישי? בזמן כנס של 100 אנשים מהחברה שלנו ועוד בכירים מחברות שעובדות איתנו?
לאן לעזאזל הכנסתי את עצמי.
הגיע יום חמישי ואני רואה הודעה בנייד.
"אני מקווה ששמת את הצעצוע", עידו כתב לי.
הסתכלתי על השידה ליד המיטה והוא ישב שם, הסתכל עליי. הבנתי שאין לי ברירה, אחרת אני אענש פיזית או בעבודה בצורה מסוימת. ככה זה כשהשולט שלך הוא הממונה עלייך.
"בטח. נתראה בכנס", השבתי.
נשכבתי על המיטה עם רגליים מפוסקות והבנתי שזה עכשיו או לעולם לא.
הוצאתי מהמגירה את החומר סיכה ומרחתי אותו מכל הכיוונים, מרחתי על חור התחת שלי ובהיתי בצעצוע.
הוא לא נראה כיף, הוא לא נראה מפתה. ואני לא מבינה למה שאני אהנה ממנו.
לקחתי נשימה עמוקה, הרפיתי את השרירים והכנסתי אותו.
אוקיי. נראה לי שאני יכולה להסתדר עם זה. זה לא כזה נורא. אני סה"כ אוהבת אנאלי ואולי אפילו אצליח להינות מזה.
אני אראה לו שאני ילדה טובה.
שמתי את המכופתרת וחצאית העיפרון והצצתי במראה לוודא שלא רואים שום דבר.
ברור שלא יראו, התחת שלי מספיק גדול כדי לכסות את הצעצוע.
לקחתי את התיק ויצאתי לכיוון הרכב.
חצי שעה והגעתי לכנס, אנחנו בשלב המינגלינג.
עידו קלט אותי וניגש אליי ישר.
"אני מקווה שאת לא משקרת לי ושהצעצוע בתוכך".
"ברור שלא, מי אני שאשקר לך? אני לא רוצה עונשים למיניהם".
"יופי, כי אני אדע אם את משקרת".
"איך תדע?"
"את תראי", והוא התחיל לצעוד לקבוצה של גברים שעמדו ונופפו לו.
אני אדע. בסדר הוא בטח מתכנן על חפוז בשירותים, מי אני שאתנגד?
התחלתי להציג את עצמי, לעשות את הנטוורקינג הקבוע שלי ולדבר עם כולם.
בשלב מסוים דיברתי עם שני גברים ואישה נוספים על האסטרטגיה העתידית שלנו בחברה ומה אנחנו מתכננים בהמשך.
עידו עמד מאחוריהם, קלטתי אותו עם העיניים עם חיוך זדוני אבל לא נתתי להם להרגיש שאני לא איתם, המשכתי בשיחה כרגיל.
פתאום אני רואה אותו שולף את הנייד, מסובב אותו לעברי ואז מתחיל לשחק בו.
ואז, אני מבינה.
אני מתחילה להרגיש רטט קל בתחת שלי. אלוהים. דווקא עכשיו?
החיוך נמחק לי מהפנים ואני פתאום בוהה באוויר, עד ששואלים אותי פעמיים שאלה.
"נטלי, הכל בסדר?" אחד הגברים שאל אותי.
"כן בטח, תסלחו לי", אמרתי להם עם חיוך גדול מזויף ובאתי ללכת לכיוון של עידו אבל... הוא כבר לא היה שם.
עמדתי צמוד לקיר וניסיתי לחשוב על פתרון. זה אחד הכנסים החשובים של השנה ואין סיבה שהוא ידפוק אותנו בצורה הזאת.
אחרי כמה דקות הרטט נרגע, הוא קיבל את מה שהוא רצה.
עברה רבע שעה נוספת עד שהצלחתי למצוא אותו.
"עידו, מה אתה עושה?" נזפתי בו.
"אנחנו אמנם במקום פומבי אבל אל תשכחי את מקומך" הוא גער בי.
לחשתי. "מאסטר עידו היקר, מה לעזאזל אתה עושה?", עקצתי אותו.
"או, ככה אני אוהב. אני משחק משחק, מה לגבייך?"
"אתה תהרוס את הנטוורקינג שאני מנסה לייצר לקראת עתיד החברה".
"אין לך מה לדאוג, כל הנטוורקינג החשוב כבר בוצע, זה סתם כנס להוצאת עיניים".
על מה הוא מדבר. עבדנו על ארגון הכנס הזה כבר חצי שנה.
"מה?"
"כן. ואנחנו הולכים להינות. בואי, ארוחת צהריים".
הלכתי אחריו והתיישבנו על אחד השולחנות העגולים, הוא כמובן דאג שנשב ביחד והתחלנו לדבר עם האנשים בשולחן.
הייתי באמצע שיחה עם בחורה שהייתה לידי שהתעסקה במשאבי אנוש של חברה שאנחנו עובדים איתה, היא בדיוק שאלה אותי מה אנחנו עושים כדי לשמור על ההון האנושי שלנו כשהוא התחיל לשחק איתי שוב, רק שהפעם זה היה חזק יותר.
ידעתי שהוא בוחן אותי אז המשכתי כרגיל, עניתי לה יפה ומקצועי ואז התחלתי לאכול כדי שהיא תשחרר אותי.
"לא שומעים את זה? אני שומעת את זה! בטוח כולם לא מבינים מאיפה הרטט!"
"אל תדאגי, אף אחד לא שומע, אני יושב צמוד אלייך ולא שומעים את זה מבחוץ, את שומעת את זה בתוכך", עידו ענה לי. "יש 5 דרגות למכשיר וכרגע אנחנו בדרגה 2. עד סוף היום נגיע לדרגה 5 בדרך כזאת או אחרת".
בהיתי בו במבט מודאג והמשכתי לאכול מהסלטים. אלוהים יעזור לי.
אחרי ארוחת הצהריים הייתה הרצאה של בחור שהביאו מטד, הוא הרצה על ניהול נכון והעברת מידע לעובדים שלך.
ישבתי שני שורות מלפני עידו והקשבתי וכתבתי. אני אוהבת ללמוד והרצאות מהסוג הזה הן האהובות עליי.
בסוף היה זמן לשאלות והרמתי את היד, הייתי כל כך מרוכזת ששכחתי שעידו בוחן אותי כל הזמן הזה.
"כן, הבחורה מאחורה", המרצה אמר.
כולם הסתכלו עליי, ועידו התחיל לשחק, עוצמה 3.
הרגשתי את הרטט עובר בי בכל הגוף, משחק לי בבטן וגורם לי להיות רטובה. הסיטואציה מחרמנת, אני לא יכולה להגיד שלא. אבל אין יותר מעצבן מזה.
"סיפרת לנו איך לפנות בתור מנהל לעובדים שלך, אבל מה עם הצד ההפוך? איך אני או כל אחד יכול לפנות למנהל שלו ולהעיר לו על משהו בהתנהלות שלו שפוגע בו או בצוות?"
כולם הסתכלו עליי. אני נשבעת שהיה אפשר לראות את התחת שלי רוטט.
"זאת שאלה מעולה!" המרצה אישר והתחיל לחפור, "בתור מנהלים אתם חייבים שהדלת שלכם תהיה פתוחה......."
הוא דיבר, ואני בהיתי בקיר, לא הקשבתי אפילו לתשובה. לא יכולתי להתרכז שכל מה שבא לי כרגע זה ללכת מפה לשירותים ולדאוג לעצמי.
אני באמת חוששת שעוד מעט יטפטפו לי טיפות על הרגליים מרוב רטיבות.
"את מבינה?" פתאום הוא עצר.
"כן, תודה רבה לך!" עניתי בחיוך והתיישבתי. ההרצאה נגמרה, מחאו כפיים ודפקתי מבט קר לעידו בדרך ליציאה.
"אני דווקא חושב שהתמודדת עם זה מאוד יפה", עידו החמיא לי.
"מאסטר", לחשתי, "אני רוצה לגמור, אני מבינה מה אתה מנסה לעשות, אבל אני חרמנית ומתוסכלת ויש לנו עוד 3 שעות מהכנס הזה. אני יכולה להוציא את הבאט פלאג? נסיים את הכנס ונלך אליך ונעשה מה שתרצה, אני מתחננת."
"חחחח ממש לא. יש לנו עוד שתי רמות ואנחנו נגיע אליהן."
הפסקה.
הסתובבתי הלוך חזור בין כלום והחלטתי לצאת לבחוץ לעשן סיגריה, היום הזה היה מתיש מכל מובן אפשרי, פיזית ומנטלית.
התיישבתי על הספסל ואחרי כמה דקות התיישב לידי גבר.
"השאלה שלך הייתה מעולה", הוא אמר.
"תודה, צריך לזכור שיש גם את העובדים שלפעמים קשה להם לדבר ולהעיר למנהלים", עניתי לו.
"אני אריק", הוא הציג את עצמו.
"היי אריק, נטלי".
"אז מה את עושה בחברת פאוור (power)?"
"אני מנהלת האסטרטגיה של החברה, אחת מהן. אנחנו צוות גדול".
"נהדרת, גם יפה וגם חכמה".
התחלתי להרגיש לא בנוח, רק רציתי לעשן סיגריה.
"תודה.." עניתי בחזרה והמשכתי לעשן.
פתאום התחלתי להרגיש שוב רטט. רמה 4.
"יכול להיות שיש לך רטט מהטלפון? יש פה איזה רטט שלא מפסיק" אריק שאל.
הרגשתי את כל החום עולה לי לפנים, איזו בושה. מה אני עונה עכשיו?
"כן! האמת שמתקשרים אליי בלי הפסקה, אני חייבת לענות לזה", כיביתי את הסיגריה ורצתי לכיוון השני עם הטלפון ביד, עושה כאילו התקשרו אליי.
עידו ניגש אליי אחרי 3 דקות.
"מי הרשה לך לדבר עם גברים?"
"זאת לא אשמתי שהוא פנה אליי אתה יודע, כולה יצאתי לעשן".
"זה לא תירוץ".
"טוב, סליחה. אבל הבטחת שלא שומעים את הרטט. הוא שמע את זה וזה היה ממש מביך". הרגשתי את הסומק עולה לי שוב על הלחיים ואת הדמעות בעיניים מרוב בושה.
"אני מצטער, כנראה שזה קרה בגלל שבחוץ שקט יותר. אל תדאגי, לא יקרה שוב".
הוא לחץ לי את היד כי זה הדבר הכי קרוב לחיבוק שהוא יכול לתת לי בכנס גדול וחזרנו פנימה לסיום.
הכנס נגמר ועידו אמר לי לנסוע אליו.
אז לקחתי את הדברים שלי, ארזתי את עצמי וכיוונתי את הוויז לכתובת הרגילה.
הגעתי אליו והוא ישר לקח אותי לחדר שינה שלו. היה לו חדר שינה כמו של בית מלון, עם ויטרינה ענקית שמשקיפה על הנוף האורבני של רמת גן- תל אביב והכל מעוצב בצבעי שחור-לבן. בהתחלה שנאתי את זה, הרגיש לי קר. אבל עכשיו אני אוהבת את זה, מודרני.
הוא ראה שאני מותשת מכל מה שעשה היום ולא הוציא מילה, הוא התחיל לפתוח לי את הכפתורים, הורה לי להסתובב ופתח את הריצ'רץ' של החצאית.
5 דקות עברו ונשארתי עם חזייה ותחתונים.
הוא הרים אותי וסובב אותי עם הגב אליו.
"את נראית כאילו עבר עלייך יום קשה".
"באמת עבר עליי יום קשה. אני מרגישה מותשת ובא לי רק לישון".
"אני מבין".
אבל ידעתי שאם באתי עד לפה, לישון יהיה רק אחר כך. כרגע לא ישנים, כרגע מזדיינים.
הוא הוריד לי בזהירות את התחתון תחרה השחור שלבשתי מתחת ופתח לי את החזייה.
אני שונאת שהוא משאיר אותי עירומה לבד, זה מרגיש חשוף מדי.
אבל שמעתי אותו פותח את החגורה והרגשתי את הידיים שלו כשהוא התפשט בעצמו.
עכשיו יותר טוב.
הוא חיבק אותי מאחור והסניף את הריח שלי. לקח את היד שלי ושם אותה בין הרגליים שלי.
"אני מרגיש שאת עדיין רטובה".
"טוב כל היום התעללו בי מינית". עניתי בעצבים.
הוא הפסיק והרגשתי את המבט העצבני שלו.
"סליחה".
הוא המשיך.
הוא הוריד את הגב שלי קדימה כך שפלג גוף העליון שלי היה על המיטה, התחת בקצה והרגליים על הרצפה.
ואז הוא דחף לי אצבע. הכניס והוציא. שוב ושוב. אני כבר ממש רטובה ועייפה, רק בא לי לגמור ולישון.
"את רוצה שאני אזיין אותך?"
"כן"
"כן מה?"
"כן מאסטר" עניתי בחצי גניחה.
הוא הוציא את האצבעות ושמעתי אותו חותך את העטיפה של הקונדום.
גם הוא התעלל בי כל היום, גם הוא חרמן ורוצה לגמור.
הוא הכניס את הזין שלו לאט ובעדינות, מתחיל להגביר קצב עד שאני ממש צורחת.
יותר חזק. יותר עמוק. יותר מהר. יותר לאט.
הוא זיין אותי עד שהרגשתי שהוא מגיע כבר לרחם שלי מרוב שזה היה עמוק.
ואז הוא הפסיק. ופתאום אני מרגישה רטט. רמה 5.
ואז הוא זיין אותי הכי חזק שיכל. חזק, מהר, אגריסיבי.
החזיק לי בשיער, חנק אותי עם יד שנייה ודאג שאני אדע מי השולט בחדר.
"את רוצה לגמור?"
"כן מאסטר"
"את יכולה".
טוב שהוא אישר לי כי הייתי שנייה מלעשות את זה ללא אישורו. גמרתי וגנחתי בחוזקה.
הוא הרים אותי, הצמיד אותי לקיר והתחיל לזיין אותי כשהוא עומד והוא מחזיק אותי.
חונק אותי ורואה את הפרצוף שלי סובל.
אחרי 5 דקות הוא גמר גם הוא.
"את יכולה להישאר", הוא אמר.
"תודה", לא תכננתי ללכת לשום מקום גם ככה.
הסיפור השני שכתבתי,
הנושא הוא:
בחור ישיבה דתי לאומי פוגש בישוב בת מדרשה... היא לוקחת אותו למדרשה ושם היא וחברותיה מתעללות בו כרצונן
תהנו ;)
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כמה עוד אני צריך להמתין בחום הזה בשביל שהאוטובוס יגיע? חשבתי לעצמי. די באמת שנמאס. החום של ישראל ועוד עם הבגדים הארוכים. מחכה כבר להגיע לישיבה.
"החנות שלך פתוחה", הגיח קול מאחוריי.
הסתכלתי למטה וראיתי שהקול צדק, איזה בושה. כמה זמן כבר הסתובבתי ככה?
"..תודה!", איזה מביך. בטוח שאני מסמיק.
"אין לך מה להתבייש, זה יכול לקרות לכולם", הקול ענה בשנית.
סידרתי את המכנס והסתובבתי להודות לה.
נגלתה בפניי אישה בת גילי עם עיניים ירוקות גדולות ושיער ברונטי ארוך.
"באמת תודה. ממש מביך", אמרתי לה.
"אני טליה", היא הציגה את עצמה.
מי בכלל ביקש ממנה להציג את עצמה?
"היי טליה, נתנאל. נעים מאוד."
"אתה מהאזור?"
מה זה כל השאלות האלה פתאום? אני בקושי יודע לדבר עם בנות ואני מרגיש איך המבוכה שוב משתלטת עליי.
"אממ יחסית.. הישיבה שלי נמצאת כ-20 דקות מפה."
"מגניב, אני ממדרשת 'יד אליהו'."
"יפה, זה בהחלט קרוב."
"לאיזה אוטובוס אתה מחכה?", היא שאלה.
היא שואלת יותר מדי שאלות.
"קו 76."
"מעולה, גם אני. רוצה לשבת לידי בינתיים? נעביר את הזמן?"
אצלנו לא נהוג להכיר בצורה הזאת נשים. בגיל הזה כבר מתחילים לחפש לנו שידוך הגון שמתאים לרמה שלנו. אבל תמיד חשבתי שיהיה נחמד להכיר בדרך הרגילה ואני מחליט שאין לי מה להפסיד.
"אוקיי" אני אומר ומתיישב לידה.
"תמיד היית דתי?"
"כן, מאז שאני זוכר את עצמי."
"אנחנו חזרנו בתשובה כשהייתי בת 14. בינתיים אני ממשיכה בדרך הזאת אבל באופן אישי אני עוד מחפשת את עצמי. לא כל כך יודעת מה אני רוצה בשלב הזה. אני מכירה את שני העולמות ואוהבת דברים בשניהם", היא שיתפה.
וואו היא ממש פתוחה. למה היא מספרת לי את זה? אני איש זר שלא מכיר אותה.
הזמן עובר, השמש עלינו ואנחנו מפטפטים. היא שואלת, אני עונה. היא משתפת, אני מקשיב.
האוטובוס הגיע ואנחנו עולים עליו בלי להתיישב אחד ליד השני, זה לא נאה שכולם יראו את זה. פתאום אני רואה שהיא נעמדת ומתחילה להתארגן ולרדת בתחנה, היא זורקת לי פיסת נייר, מחייכת לעברי ויורדת מהאוטובוס.
במהירות אני פותח את הנייר ומגלה של מספר טלפון. אנחנו אמנם דתיים אבל טלפון הפך להיות מצרך בסיסי ולכן לכולנו יש טלפונים כשרים.
כמה תחנות אחריה אני יורד עם מספר הטלפון שלה בכיס שלי.
בלילה, בישיבה, אני מסתכל על המספר ותוהה האם זה תקין לשלוח לה הודעה. זה בסדר? מה הרב היה אומר על זה?
ואני מחליט לשלוח לה הודעה.
"היי טליה, זה נתנאל", קצר וקולע. אני אתן לה להמשיך מפה, גם ככה היא הובילה את השיחה עד עכשיו.
"היי נתנאל. מה שלומך?"
"בסדר. מה איתך?"
"בסדר. אתה רוצה להיפגש שוב?"
היא הרגע הזמינה אותי לדייט? מה אני אמור להגיד?
הלב שלי דופק בחוזקה וכמה שאני רוצה להגיד כן אני מבין שאולי אסור לי. אולי אני לא צריך לעשות את זה.
"כן", אני עונה בלי הרבה מחשבה.
"אז אתה מוזמן להגיע למדרשה שלי, הכתובת היא רבין 13".
"אוקיי", עניתי וסגרתי את השיחה.
הסתובבתי במיטה מצד לצד ונלחצתי. מה אני אמור לעשות? זה בסדר? אני לחוץ. היא לא גדלה בתוך העולם הדתי. היא בטח יודעת הרבה יותר ממה שאני יודע וזה נשמע שיש לה המון ידע וביטחון עצמי. בסוף אני מצליח להירדם.
קבענו ליום למחרת, התארגנתי ויצאתי לאוטובוס לכיוונה.
קו 76, כמה תחנות וכבר הייתי אצלה. "יד אליהו" התנוסס על השלט והבנתי שהגעתי למקום הנכון.
התקשרתי אליה.
"היי טליה, אני פה.. איפה את?"
"מעולה! אני אסביר לך איך להגיע אליי. תפנה ימינה בכניסה ואז מצד שמאל אתה תראה מסדרון, תלך ישר וביציאה השנייה תיקח ימינה, חדר 103".
"אוקיי אני בדרך."
צעדתי במסדרונות של המדרשה. הרגשתי שכל העיניים עליי. מה אני עושה פה? למה הסכמתי בכלל?
הגעתי לדלת 103 ודפקתי.
"פתוח!"
נכנסתי וראיתי את טליה שוכבת על אחת הספות שבחדר. זה היה חדר די גדול ומרווח, שתי מיטות קומותיים, שתי שידות למידה וספה מתחת לחלון.
התחלנו לדבר על איך היה היום ופתאום שמעתי דפיקה בדלת.
"תיכנסו!", טליה ענתה.
לחדר נכנסו 3 בנות, שיערתי שהן החברות של טליה שגרות איתה בחדר.
"זה הבחור?" דנה שאלה.
"נתנאל, נעים מאוד", עניתי.
"הוא חמוד דווקא! קצת צעיר אבל חמוד!", אמרה ליהי.
"הוא פחות הטעם שלי", זילזלה מאי.
"אף אחד לא הטעם שלך", עקצה אותה טליה.
הרגשתי מוקף פתאום. ישבתי על הספה עם טליה ושלושת הבנות הגיעו מולי. מה הן עושות פה? ולמה הן מדברות עליי כאילו אני לא פה.
"אני חושב שאני צריך ללכת"
"אבל עכשיו מתחיל כל הכיף", אמרה ליהי.
"תנו לו", טליה אמרה.
הדלת הייתה פתוחה ורצתי למסדרון. אני חושב שלא הפסקתי לרוץ עד שהגעתי לאוטובוס. הגעתי לישיבה מזיע, עם דופק מהיר ובהלם. מה הלך לקרות שם? על איזה כיף לעזאזל הן דיברו.
קיבלתי הודעה מטליה.
"רצינו לעשות כיף, אתה יכול לבוא מחר אם תרצה".
לא עניתי. הן הלחיצו אותי.
בלילה, הבנתי שהסקרנות תהרוג אותי. מה הלך לקרות שם? 4 בנות ואני? מה כבר הן יכול לעשות? הן כולה נשים.
יום למחרת עניתי להודעה של טליה ועניתי שאני אבוא אבל מעדיף שהן לא יהיו.
הלכתי במסדרון הארוך ודפקתי בדלת.
"פתוח", טליה צעקה בקול הרגיל שלה.
פתחתי וראיתי את מאי ודנה בפנים עם טליה.
דקה אחריי נכנסה ליהי.
הרגשתי מותקף שוב. אמרתי לה שביקשתי להיות איתה לבד ובאתי לצאת אבל הפעם, הדלת הייתה נעולה.
ליהי נעלה אחריה ואני מבין שאין לי לאן לברוח.
"אז במה נתחיל?", ליהי שאלה בהתלהבות.
"אולי ניתן לו לנקות לנו קודם?" דנה שאלה.
"ממש לא משנה לי", מאי ענתה.
"די בנות. הוא יעשה מה שאנחנו רוצות. אבל יש דברים יותר חשובים וכיפים מנקיונות", טליה השתיקה את כולן.
לא ברור איך הצעירה היפה עם העיניים הירוקות הגדולות פתאום נראית כל כך מפחידה.
היא החזיקה לי את הידיים ולקחה אותי למרכז החדר.
שמה ידיים על הכתפיים שלי והורידה אותי לברכיים על הרצפה.
"אני לא מבין מה אתן רוצות ממני. אני דתי. אני לא הולך לעשות איתכן כלום. אני שומר את עצמי."
"תירגע, אנחנו עושות לך טובה. מה יקרה כשתתחתן וימצאו לך שידוך? אתה לא תדע מה לעשות איתה בכלל. אנחנו סה"כ מלמדות אותך לקראת ליל הכלולות שלך", מאי הסבירה.
"אתן לא עושות לי טובה ואני רוצה ללכת. בבקשה, תפתחו את הדלת ונשכח שכל זה קרה."
"חחחחחחח ממש לא." טליה ענתה. "אני הולכת להינות היום, קצת משעמם לי."
טליה ירדה על הברכיים מולי והתחילה להפשיט אותי. מול כולן. היא הורידה לי את הז'קט ואחר כך התחילה לכפתר את הכפתורים ולפתוח את החולצה.
לא התנגדתי. אין לי טעם להתנגד. הדלת נעולה, המפתח לא בדלת, ויש מולי 4 בנות. אני לא יכול לעשות הרבה בשלב הזה.
"שיתקלח קודם, נמאס לי מהריח של הזיעה שלהם" דנה אמרה.
טליה החזיקה לי את היד והובילה אותי למקלחת שלהם, היא שמה לי מגבת על הכיור ואמרה לי להתקלח במהירות. היא סגרה את הדלת אחריה והתחלתי לחשוב מה אני יכול לעשות. החלון פה קטן, הבגדים שלי בחדר השני והטלפון בכיס של הז'קט. טוב, נשאר רק להתקלח. התחלתי להתקלח ואחרי דקה הדלת נפתחה.
טליה נכנסה.
"רציתי לראות מה מחכה לנו." ניסיתי להסתיר את האיבר שלי וביקשתי ממנה לצאת. היא חייכה חיוך זדוני ואמרה לי להזיז את הידיים ולהסתובב שהיא תוכל לראות אותי מכל הכיוונים.
"אני לא הצעצוע שלך את יודעת."
"אתה מה שאני רוצה שתהיה." היא התקרבה אליי ולקחה את הדוש של המקלחת והתחילה להשפריץ עליי. על הפרצוף, על החזה ועל הזין שלי.
"אני מחכה שתסתובב".
הרגשתי מושפל והתחלתי להסתובב.
"טוב. אתה יכול לצאת, לדעתי התקלחת מספיק."
יצאתי, עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי לחדר השני שם הבנות חיכו לי.
"עכשיו הוא נקי?" ליהי התלהבה.
"סופסוף", דנה ומאי ענו ביחד.
"רד על הברכיים" טליה ציוותה.
ירדתי על הברכיים והן הורידו לי את המגבת בכוח. הן התחילו לבחון אותי ולגעת לי בכל מקום שרק רצו.
"הזין שלו קטן או שזאת רק אני?" מאי שאלה.
"הוא פשוט לא עומד", מאי ענתה לה.
"אני אעמיד אותו" דנה קבעה.
"את לא. הוא לא הולך להנות פה.", טליה הודיעה לכולן.
טליה ירדה מולי והתחילה לנשק אותי בכוח. זאת פעם ראשונה שאישה מנשקת אותי ומעבר לגועל שאני מרגיש כרגע אני לא יודע מה לעשות אפילו.
אבל לגוף, יש לו מחשבות משלו ואני מרגיש את הזין שלי מתחיל להתקשה.
"אתה נהנה מזה? מה קרה מתוק, זאת פעם ראשונה שאישה מנשקת אותך?" טליה שאלה.
"...כן..", עניתי בלחישה.
"אווו חמוד! אז הוא לא רק בתול הוא גם לא התנשק אף פעם! אולי ניקח לו גם את הבתולים?" דנה אמרה.
"פעם אחרת" טליה הודיעה להן. "תשכב על הבטן".
נשכבתי על הרצפה הקרה והמלוכלכת. הרגשתי מושפל, מפוחד ולא ידעתי מה לעשות. ניסיתי להתחיל לחשוב על פתרון שפתאום הרגשתי מכה חזקה על הגב התחתון.
"אני גם רוצה לעשות!" ליהי צעקה.
"בבקשה", טליה ענתה לה ושנייה אחרי הרגשתי הצלפה נוספת.
עם מה הן מרביצות לי לעזאזל? ולמה זה כל כך כואב? הצלפה ועוד הצלפה.
"אולי די? אני חושב שזה מספיק."
"זה יספיק כשאנחנו נגיד מתוק", מאי ענתה.
הספקתי לסובב את הראש ולראות עם מה הן מרביצות לפני שקיבלתי הצלפה נוספת.
הייתי בהלם. זה היה שוט. לא פחות ולא יותר. בנות מדרשה חמודות שמחזיקות בשוט כמו בפורנו. לא מאמין שזה קורה לי.
אחרי עוד כמה דקות שהרגישו כמו נצח הן החליטו שזה מספיק להן.
ואז שמעתי רעש של כפפה, כמו שרופא שיניים שם על היד לפני טיפול.
סובבתי את הראש והרגל של דנה החזירה לי את הפרצוף לרצפה. היא הדביקה לי את הראש כדי שלא אוכל לראות מה קורה.
התחלתי להתנגד.
והרגשתי איך תופסים לי את הידיים ומישהי מתיישבת לי על הרגליים.
אני לא יכול אפילו לדעת מי עושה מה.
ופתאום הרגשתי אצבע קרה ורטובה נכנסת לי לתחת. הצלחתי לצעוק ודנה שמה את הרגל שלה על הפה שלי. היא התיישבה על הגב שלי והשתיקה לי את הפה.
"תסתום או שנדחוף לך גרב מלוכלכת לפה. כבר עשינו את זה" היא איימה.
הנהנתי והרגשתי את הדמעות זולגות לי. כואב לי ואני רק רוצה הביתה או במקרה הזה לישיבה. מה אני עושה פה. שכל הסיוט הזה רק יגמר.
הרגשתי את האצבע נכנסת ויוצאת לי מהתחת, לאט ואז היא מגבירה מהירות. נכנסת עמוק יותר ויותר. גורמת לי לרגע להרגיש שזהו, נגמר ואז היא מכניסה הכי עמוק שרק אפשר.
ניסיתי להתנתק ולחשוב על דברים אחרים.
"זאת בלוטת הערמונית שלך. אני מגרה אותה מבפנים ואם אתה תרפה אתה תהנה מזה." זאת הייתה טליה.
לא יכולתי לענות כי דנה דאגה שאני אסתום. אבל השתדלתי להרפות. היא צדקה, זה יכל להיות נעים לפעמים וזה כאב הרבה פחות.
פתאום הרגשתי משהו רטוב על הגב שלי. אני מדמיין?
ליהי ומאי התיישבו לי על הגב. עירומות. אני מרגיש את האיבר שלהן. ואני שומע שהן נוגעות אחת בשנייה, מתמזמות ומתחככות בי ובעצמן.
אני לא יכול לזוז. אז אני פשוט מנסה לעצום את העיניים ולהרפות.
הפה שלי סגור על ידי דנה, התחת שלי מלא בגלל טליה, והגב שלי רטוב בגלל ליהי ומאי. אולי בסיטואציה אחרת זה יכל להיות מהנה.
עברו עוד 10 דקות ואז שמעתי גניחות ממש חזקות וטיפות מטפטפות על הגב. הרגשתי את האצבע יוצאת מתוכי ואת הבנות קמות ומתלבשות. דנה עדיין הייתה מעליי, שומרת שאני לא אזוז.
"אתה יכול לקום", מאי אמרה לי.
הן זרקו לי את המגבת ואני רצתי למקלחת. רציתי לשטוף את הזוהמה הזאת מעליי. התקלחתי מהר ויצאתי לבחוץ עם המגבת. זה נראה כאילו הפרעתי להן בשעת סיפור, יושבות, מדברות וצוחקות.
"הבגדים שלך על המיטה", טליה אמרה לי.
התלבשתי מהר ובאתי לצאת.
"אני באה לפתוח לך", ליהי אמרה.
לא הוצאתי מילה. לא רציתי לדבר איתן. רק ללכת.
היא פתחה לי את הדלת וברחתי.
הרגשתי איך הדמעות יוצאות ממני. הרגשתי מושפל, נאנס ובעיקר מסכן. זה היה נורא. הימים עברו ולא יכולת להפסיק לחשוב על המקרה. זה צילק אותי ואני מחליט לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אחרי כחודש אני שולח הודעה לטליה.
"מה היו הטיפות שהרגשתי על הגב?"
"הן גמרו." היא ענתה לי תוך שנייה.
"מה זאת אומרת?"
"הן חוו סיפוק מיני מהחיכוך ומעצמן והן גמרו עליך."
הנחתי את הטלפון בצד והרגשתי קצת מוזר, קצת נגעל וקצת חרמן. אני גרמתי להן לסיפוק מיני? לא עשיתי כלום. רק שכבתי שם וסבלתי.
למקרה ופספסתם,
פתחתי בשרשור כתיבה על בסיס הצעות שלכם.
ואמרתי היי, אם כבר השקעתי בכתיבת סיפור, למה שאני לא אעלה את זה לבלוג?
אז הרעיון היה:
רופא מצליח, מתמכר לשולטת צעירה שמגיעה לבדיקה אצלו.
תהנו.
_____________________________________________________________________________
אני ממתינה בחדר בדיקות וחושבת לעצמי "אוף, אם יש משהו שאני שונאת, זה רופאי נשים. הם תמיד מביכים, מטרידים ובעיקר חסרי רגישות לכל הסיטואציה".
בדרך כלל אני הולכת לרופאה הקבועה שלי ואיך אומרים? יש רופאים שאסור להחליף.
אבל היא יצאה לחופשת לידה והשאירה את המטופלות שלה תלויות באוויר.
"מספר 110" קורא המחשב ואני יודעת שהגיע תורי. "טוב אני אעשה את זה הכי מהיר שאפשר, כולה בדיקה פשוטה".
אני נכנסת לחדר, הרופא בדיוק מסדר את כיסא הטיפולים שלפני רגע ישבה עליו מישהי אחרת. מנקה, מסדר ודואג שהכל יהיה סטרילי ונעים.
"טוב, לפחות לנקות הוא יודע" אני מגחכת לעצמי.
הוא מתיישב בשולחן מולי ופתאום אני שמה לב שהוא הרבה יותר צעיר ממה שהוא נראה מאחורה, בלורית שחורה ועיניים חומות ורכות.
"הוא נראה טוב", אני חושבת לעצמי.
"כן, איך אפשר לעזור?" הוא שואל.
"היי ד"ר, מה שלומך? אני צריכה לעבור בדיקה שנתית, רק לראות שהכל תקין ושאין משהו חריג חס וחלילה".
"בטח, אין שום בעיה. רק תביאי לי כרטיס בבקשה, אני אפתח את התיק הרפואי ואבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך".
נתתי לו את הכרטיס והמתנתי, מרגישה חוסר סבלנות ורק רוצה לסיים עם זה.
"את יכולה לשבת בכיסא", הוא אמר לי ועשיתי כדבריו.
"הגיע הזמן", לחשתי בעצבים. זה לא אשמתו, אני פשוט לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות וכל הסיטואציה פחות לרוחי.
---------------------------- הצד שלו.
"אם יש משהו שאני אוהב בעבודה שלי, זה ימים עמוסים. נשים מכל הגילאים והעדות מגיעות אליי ואני עוזר להן בדבר הכי חשוב להן. אני תמיד רואה איך הן מתכווצות כשהן יושבות על הכיסא ונבוכות מהסיטואציה. הן פשוט לא מבינות שהן מדהימות וכל אחת יותר אלילה מהשנייה. טוב נו, נותר לי רק לנסות להקל עליהן במצב המביך הזה", חשבתי לעצמי.
התחלתי לסדר את הכיסא למטופלת הבאה, היא התיישבה וכשסיימתי התיישבתי מולה ולרגע, הרגשתי את נשימתי נעתקת.
היא הייתה כל כך יפה. לא יפה, מרהיבה. לא מרהיבה, מהפנטת.
יש משהו בנשים הפשוטות, אלה שלא מנסות יותר מדי. משקיעות כמה שנוח להן, לפעמים יותר ולפעמים פחות. הן יודעות שהן יפות אבל אין להן כוח וזמן להתאפר כל יום או דברים בסגנון. אז הן פשוט הן ויש בזה משהו מהמם.
כשביקשתי ממנה להתיישב היא פלטה "הגיע הזמן" בשקט, חשבה שאני לא אשמע. אבל שמעתי. אני רואה שהיא חסרת סבלנות ומבין שמשהו עיצבן אותה עוד לפני ומחליט לנסות לפתח איתה שיחה.
------------------------ חוזרים לצד שלה
התפשטתי בחלק התחתון שלי, התיישבתי על הכיסא ואישרתי לו לבוא להתחיל בבדיקה.
" זה לא יכאב, אני רק צריך שתרפי ותנשמי עמוק" הוא ביקש.
"בסדר", עניתי בתוקפנות, חמוד מצידו לחשוב שזה מה שמלחיץ אותי, אני עושה דברים יותר גרועים מזה.
"לפני שאני מכניס את המכשיר, אני חייב לשאול. את בתולה?"
"לא", עניתי וגלגלתי עיניים.
והנה הוא מכניס לי את המכשיר הקר והפלסטיקי הזה. לא ייאמן שעם כל צעצועי הסיליקונים שקיימים זה הפתרון הכי טוב שהצליחו לייצר.
"את מקיימת יחסים באופן קבוע?"
הרגשתי את החום מתחיל לעלות לי על הפנים. לא מספיק סיטואציה מביכה ולא נעימה, איך הוא מעז לשאול אותי שאלה שכזאת? מותר לו בכלל? אני לא זוכרת שהרופאה שלי הייתה שואלת אותי את זה.
"למה זה רלוונטי?"
"כדי שאם אני אמצא משהו לא תקין אני אדע אם יכול להיות שזה נובע מזה." הוא ענה.
"כן." עניתי במבוכה. לא ייאמן שעם כל מה שאני עושה בחיי היומיום שלי עם גברים, גניקולוג אחד מצליח להביך אותי יותר מכולם. אם הוא היה בשליטתי הוא היה יודע שלא שואלים שאלות כאלו, זה לא עניינו ואין סיבה שיידע מה אני עושה בזמני הפרטי.
------------- הצד שלו
"נראה שהכל תקין, אבל אני מבקש שתחזרי עוד חודש לבדיקה נוספת, השחלה שלך נראית בפוזיציה קצת מוזרה ואני רוצה לעקוב אחרי זה", שיט. שיקרתי. שיקרתי לראשונה למטופלת. זה פשוט יצא ממני ועכשיו אין דרך חזרה.
"מה? מה זאת אומרת? אתה יכול להראות לי את זה?"
פאק. מה אני עונה עכשיו? "הנה את יכולה לראות שפה היא נראית שונה מהשחלה השנייה", אני מחרטט.
"אוקי.. אתה הרופא. אני אקבע תור לעוד חודש.. יש לי למה לדאוג?"
"לא, לרוב זה מסתדר מעצמו אני רק רוצה לוודא שזה מסתדר. בינתיים עדיף שתימנעי מיחסי מין. רק ליתר ביטחון."
------------------ הצד שלה
"מה אמרת?", חשבתי שדמיינתי. הוא אמר לי עכשיו חודש לא לשכב כי השחלה שלי בפוזיציה מוזרה? זה הגיוני בכלל? בחיים לא שמעתי שזה קרה למישהי. וגם ככה לא הצלחתי להבין דבר מהמחשב המוזר שלו.
"תקבעי תור בעוד חודש ובינתיים תימנעי מיחסי מין כמה שאפשר, עדיף בכלל לא".
"אוקיי... נתראה בעוד חודש."
לבשתי את הבגדים שלי והלכתי. לא מאמינה שזה מה שהוא אמר לי. קצת לחוצה אבל בעיקר עצבנית. חודש בלי יחסי מין? למה מי מת? למה אני צריכה לסבול?
קבעתי תור לעוד חודש וחיכיתי.
*חודש אחרי*
"מספר 135", זאת אני, נכנסתי לחדר של הרופא.
"היי ד"ר, מה שלומך?"
"בסדר מה איתך? תביאי לי כרטיס בבקשה".
חודש בלי יחסי מין גרם לי לראות כל גבר טיפה מושך בצורה הרבה יותר מינית. אני מרגישה שאני רטובה רק מהרצון לעשות סקס והדבר הכי קרוב לזה הוא מכשיר פלסטיקי מטומטם שהולך להיכנס לי לכוס. כמה כיף.
"בבקשה", השבתי ונתתי לו את הכרטיס.
הרופא חזר על ההיסטוריה הרופאית שלי, חזר על הבעיה שהייתה וביקש שאני אתפשט בחלט התחתון שלי ואתיישב על הכיסא לבדיקה נוספת.
------------- הצד שלו
כבר חודש שאני אוכל סרטים על הרגע שהיא תגיע שוב. אין לי איך להתחמק מזה ואני מזועזע מעצמי שהגעתי למצב ששיקרתי למטופלת סתם כי היא נראתה לי טוב. רציתי אותה לעצמי והיה לי את הכוח לעשות את זה.
ביקשתי ממנה להתיישב על הכיסא ובאתי לבדוק אותה, מרחתי חומר סיכה על האולטראסונד הוגינלי ובאצבעות מרחתי גם עליה קצת שלא יכאב לה.
פאק. היא רטובה וחמה. בפעם הראשונה לא שמתי לב לזה. ועכשיו אני מרגיש את הזין שלי מתקשה לי במכנסיים. אני שומר על קור רוח ומכניס את המכשיר.
"נראה שהכל תקין, כנראה שזה היה יום בחודש קצת חריג, אבל הכל תקין, את יכולה להיות רגועה ולחזור לקיים יחסי מין רגילים".
"תזכיר לי מה הייתה הבעיה בפעם שעברה?"
"השחלה הייתה במיקום מוזר"
"אתה יודע, אני בדקתי את זה. אין דבר כזה. יש תסמין של שחלה מסובבת אבל לא של 'שחלה בפוזיציה לא תקינה'".
שיט. היא עלתה עליי.
"אני גם די בטוחה שאם היא הייתה במיקום לא תקין הייתי מרגישה כאבים או משהו מוזר, אבל הכל הרגיש תקין למדי, רק נשארתי חרמנית חודש שלם".
היא אמרה את זה כרגע?
"בטח שיש דבר כזה, אני יכול להראות לך מאמרים בעניין", מלמלתי. בטוח אני יכולה למצוא משהו שיתמוך בזה, רק שלא תתלונן עליי.
--------------- הצד שלה
"אתה משקר. אני יודעת את זה. אני בדקתי את זה כמו שצריך. הסיבה היחידה שהקשבתי להוראות היא שרציתי לוודא שלא דמיינתי ושאתה משקר לי."
"אוקיי", היא ענה בכניעה. תפסתי אותו.
"אז אתה מודה ששיקרת לי?"
"לא. אבל אני לא אתווכח איתך על זה, זאת העבודה שלי ואני מבין בה יותר ממך".
הוא צודק, זאת העבודה שלו, אבל הוא לא יודה בשקר כי הוא יכול לאבד את הרישיון שלו, אז אני הולכת להינות.
"אתה צודק, אתה כנראה מבין יותר טוב ממני בגניקולוגיה. אבל אתה יודע, אני מבינה יותר טוב ממך בגברים. ראיתי איך הסתכלת עליי בפעם הראשונה. גם עכשיו, אתה כולך מסמיק ויש לך שפת גוף של שקר. אני לא מאמינה לך ואתה הולך לשלם על זה".
"את רוצה כסף?", הוא שאל בפליאה.
"לא לשלם ליטרלי, מטומטם. אתה הולך לשלם על זה שחודש שלם הייתי בלי סקס בגלל הוראות שקריות שנתת לי."
"מה זאת אומרת", הוא שאל במבט מופתע.
אבל אני כבר מכירה את המבט הזה. זה המבט שאומר "הייתה לך את ההקשבה שלי, עכשיו יש לך גם את הסקרנות שלי", הוא בלע את הפיתיון ואני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות איתו.
הדלת כבר נעולה, בבדיקות של גניקולוגים תמיד נועלים את הדלת למקרה ומישהו יכנס בבדיקה וגינלית.
"תרד לי", ציוויתי ופתחתי את הרגליים אפילו יותר, לפחות נמצא שימוש לכיסא המעצבן הזה.
"כאן? עכשיו?"
"אני לא הולכת להגיד את זה פעמיים."
הוא ירד על הברכיים ודחפתי לו את הראש לתוך האיבר הרטוב שלי. בטוחה שלא היה לו טעים במיוחד עם כל החומר סיכה שהוא שם לי, אבל זה ממש לא מעניין אותי. אם יש משהו שאני אוהבת זה לראות גברים בעמדות גבוהות ככה, על הברכיים, מושפלים ומשתחווים.
לא היה לי כוח למשחק מקדים. דחפתי את הראש שלו ישר לנרתיק שלי ונתתי לו לעלות לדגדגן מדי פעם. דאגתי שהעיניים שלו יהיו על המטרה שהיא האיבר שלי ושהוא לא יסתכל לי בעיניים פעם אחת. אני הולכת לגמור גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהוא יעשה.
"למטה יותר", הוא ירד יותר למטה.
"יותר למטה", הוא כבר היה נראה מבולבל.
"אתה יודע למה התכוונתי, תלקק הכל. את כל החורים ואת הדגדגן".
הוא עשה כמצווה עליו. האמת, עדיין לא יצא לי לשלוט ברופא. די נחמד על העניין הזה. בסופו של דבר מי מכיר את איבר המין של האישה יותר מגניקולוג?
הרגשתי את הרטיבות הולכת ומתפשטת בכל נקודה שהיא רק יכלה להגיע אליה והבנתי שעכשיו, אני רוצה שמשהו יכנס לבפנים. אבל אני לא הולכת לתת לו את העונג הזה, הוא לא הולך להכניס את האיבר המסריח שלו אל הכוס המלכותי שלי. הוא הולך להביא לי ביד, ואני הולכת לגמור.
"תדחוף לי אצבע."
הוא הביא את היד ובא לדחוף את האצבע..
"עצור! מטומטם! לא ככה. בחיים לא הבאת ביד לאישה? קודם תרטיב אותה. תכניס אותה לפה שלך ואז תכניס אותה אליי"
הרגשתי את האצבע שלו נכנסת לתוכי, היו לו ידיים גדולות ואצבעות ארוכות וידעתי שאפשר לעשות בהן שימוש מושלם לזה.
"יופי, עכשיו תעשה תנועה של בואי' כלפי מעלה"
"אני יודע להביא ביד".
הוא דיבר עכשיו? אני דמיינתי את זה? המטומטם הזה העז לענות לי עכשיו? רישיון הרופא שלו בייסיקלי בידי כרגע והוא מעז לענות לי?
הרבצתי לו בפרצוף עם הכף רגל שלי והשארתי אותו על הפנים שלו.
"אם אתה תענה לי עוד פעם אחת, אני אדע שכולם ידעו ששיקרת לי. אל תבחן אותי".
הוא הנהן בהבנה והמשיך במה שאמרתי לו לעשות. ככה אני אוהבת שמקשיבים לי.
עברו כמה דקות ואמרתי לו שיכניס עוד אצבע. טובים השניים מן האחד מה שנקרא.
"עכשיו אתה משאיר את זה בפנים, בנקודה, אבל אתה עושה תנועה של בחוץ ובפנים בקטנה. אתה יודע מה זה בקטנה? אתה לא מוציא ומכניס לגמרי. האצבעות שלך נשארות בפנים והן פשוט נכנסות עמוק יותר וטיפה פחות."
לפחות הוא יודע להקשיב להוראות כי הוא עשה בדיוק מה שאמרתי לו וידעתי שזה מה שיגרום לי לגמור. 5 דקות אחרי ואני גמרתי. הרגשתי את האורגזמה עוברת מהכוס שלי לרגליים ועולה כלפי מעלה לחזה, הרגשתי את החום ולרגע קטן, האמנתי באלוהים.
"זהו, אתה סיימת. תביא לי נייר ותנקה אותי"
------------- הצד שלו
זה קרה עכשיו? למה בכלל הקשבתי לה?
ואני ממשיך להקשיב לה. אני לא יכולה שלא. אני קם מהרצפה והולך לנייר ומתחיל לנקות אותה בזהירות. את הירכיים, הכוס, הדגדגן וכל חלק שהיא קצת רטוב.
אחר כך אני מביא לה את הבגדים שלה ומנקה את עצמי, מסתכל במראה הקטנה שמעל הכיור שלא רואים עליי מה שקרה פה הרגע.
היא מתקרבת אליי עם חיוך זדוני ואני לרגע מפחד, אני מרגיש זיעה קרה בגב שלי וחושש ממה שהולך להגיע. היא תוספת לי את הלסת מכיוון הגרון ואומרת:
"זאת פעם אחרונה שאתה משקר למישהי. שיקרת כבר למישהי בעניינים כאלה לפניי?"
"לא, ברור שלא", אני אומר את זה בחצי נשימה.
"וואי אתה באמת רופא מטומטם. אני הולכת. תציין בתיק שלי שהכל תקין"
"אני יכול את המספר שלך?"
"שנינו יודעים שיש לך כבר אותו."
היא צודקת. יש לי גישה לתיק הרפואי שלה ואני יודע עליה הכל. איפה היא גרה, מה ההיסטוריה שלה וכמובן, מה המספר נייד שלה.
"אוקיי, אני יכול להשתמש בו?"
"אתה יכול לנסות, לא בטוח שזה יעזור לך. אני הולכת, ביי"
"..ביי!", לא הספקתי להגיד והיא כבר סגרה את הדלת אחריה והשאירה אותי לבד בחדר הבדיקות. עמדתי שם בהלם עוד כמה שניות שהרגישו כמו נצח, מנסה להבין מה קרה עכשיו ואיך אני אמור להמשיך את היום שלי.
ובעיקר, איך אני ממשיך בלעדיה.
