הסיפור השני שכתבתי,
הנושא הוא:
בחור ישיבה דתי לאומי פוגש בישוב בת מדרשה... היא לוקחת אותו למדרשה ושם היא וחברותיה מתעללות בו כרצונן
תהנו ;)
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כמה עוד אני צריך להמתין בחום הזה בשביל שהאוטובוס יגיע? חשבתי לעצמי. די באמת שנמאס. החום של ישראל ועוד עם הבגדים הארוכים. מחכה כבר להגיע לישיבה.
"החנות שלך פתוחה", הגיח קול מאחוריי.
הסתכלתי למטה וראיתי שהקול צדק, איזה בושה. כמה זמן כבר הסתובבתי ככה?
"..תודה!", איזה מביך. בטוח שאני מסמיק.
"אין לך מה להתבייש, זה יכול לקרות לכולם", הקול ענה בשנית.
סידרתי את המכנס והסתובבתי להודות לה.
נגלתה בפניי אישה בת גילי עם עיניים ירוקות גדולות ושיער ברונטי ארוך.
"באמת תודה. ממש מביך", אמרתי לה.
"אני טליה", היא הציגה את עצמה.
מי בכלל ביקש ממנה להציג את עצמה?
"היי טליה, נתנאל. נעים מאוד."
"אתה מהאזור?"
מה זה כל השאלות האלה פתאום? אני בקושי יודע לדבר עם בנות ואני מרגיש איך המבוכה שוב משתלטת עליי.
"אממ יחסית.. הישיבה שלי נמצאת כ-20 דקות מפה."
"מגניב, אני ממדרשת 'יד אליהו'."
"יפה, זה בהחלט קרוב."
"לאיזה אוטובוס אתה מחכה?", היא שאלה.
היא שואלת יותר מדי שאלות.
"קו 76."
"מעולה, גם אני. רוצה לשבת לידי בינתיים? נעביר את הזמן?"
אצלנו לא נהוג להכיר בצורה הזאת נשים. בגיל הזה כבר מתחילים לחפש לנו שידוך הגון שמתאים לרמה שלנו. אבל תמיד חשבתי שיהיה נחמד להכיר בדרך הרגילה ואני מחליט שאין לי מה להפסיד.
"אוקיי" אני אומר ומתיישב לידה.
"תמיד היית דתי?"
"כן, מאז שאני זוכר את עצמי."
"אנחנו חזרנו בתשובה כשהייתי בת 14. בינתיים אני ממשיכה בדרך הזאת אבל באופן אישי אני עוד מחפשת את עצמי. לא כל כך יודעת מה אני רוצה בשלב הזה. אני מכירה את שני העולמות ואוהבת דברים בשניהם", היא שיתפה.
וואו היא ממש פתוחה. למה היא מספרת לי את זה? אני איש זר שלא מכיר אותה.
הזמן עובר, השמש עלינו ואנחנו מפטפטים. היא שואלת, אני עונה. היא משתפת, אני מקשיב.
האוטובוס הגיע ואנחנו עולים עליו בלי להתיישב אחד ליד השני, זה לא נאה שכולם יראו את זה. פתאום אני רואה שהיא נעמדת ומתחילה להתארגן ולרדת בתחנה, היא זורקת לי פיסת נייר, מחייכת לעברי ויורדת מהאוטובוס.
במהירות אני פותח את הנייר ומגלה של מספר טלפון. אנחנו אמנם דתיים אבל טלפון הפך להיות מצרך בסיסי ולכן לכולנו יש טלפונים כשרים.
כמה תחנות אחריה אני יורד עם מספר הטלפון שלה בכיס שלי.
בלילה, בישיבה, אני מסתכל על המספר ותוהה האם זה תקין לשלוח לה הודעה. זה בסדר? מה הרב היה אומר על זה?
ואני מחליט לשלוח לה הודעה.
"היי טליה, זה נתנאל", קצר וקולע. אני אתן לה להמשיך מפה, גם ככה היא הובילה את השיחה עד עכשיו.
"היי נתנאל. מה שלומך?"
"בסדר. מה איתך?"
"בסדר. אתה רוצה להיפגש שוב?"
היא הרגע הזמינה אותי לדייט? מה אני אמור להגיד?
הלב שלי דופק בחוזקה וכמה שאני רוצה להגיד כן אני מבין שאולי אסור לי. אולי אני לא צריך לעשות את זה.
"כן", אני עונה בלי הרבה מחשבה.
"אז אתה מוזמן להגיע למדרשה שלי, הכתובת היא רבין 13".
"אוקיי", עניתי וסגרתי את השיחה.
הסתובבתי במיטה מצד לצד ונלחצתי. מה אני אמור לעשות? זה בסדר? אני לחוץ. היא לא גדלה בתוך העולם הדתי. היא בטח יודעת הרבה יותר ממה שאני יודע וזה נשמע שיש לה המון ידע וביטחון עצמי. בסוף אני מצליח להירדם.
קבענו ליום למחרת, התארגנתי ויצאתי לאוטובוס לכיוונה.
קו 76, כמה תחנות וכבר הייתי אצלה. "יד אליהו" התנוסס על השלט והבנתי שהגעתי למקום הנכון.
התקשרתי אליה.
"היי טליה, אני פה.. איפה את?"
"מעולה! אני אסביר לך איך להגיע אליי. תפנה ימינה בכניסה ואז מצד שמאל אתה תראה מסדרון, תלך ישר וביציאה השנייה תיקח ימינה, חדר 103".
"אוקיי אני בדרך."
צעדתי במסדרונות של המדרשה. הרגשתי שכל העיניים עליי. מה אני עושה פה? למה הסכמתי בכלל?
הגעתי לדלת 103 ודפקתי.
"פתוח!"
נכנסתי וראיתי את טליה שוכבת על אחת הספות שבחדר. זה היה חדר די גדול ומרווח, שתי מיטות קומותיים, שתי שידות למידה וספה מתחת לחלון.
התחלנו לדבר על איך היה היום ופתאום שמעתי דפיקה בדלת.
"תיכנסו!", טליה ענתה.
לחדר נכנסו 3 בנות, שיערתי שהן החברות של טליה שגרות איתה בחדר.
"זה הבחור?" דנה שאלה.
"נתנאל, נעים מאוד", עניתי.
"הוא חמוד דווקא! קצת צעיר אבל חמוד!", אמרה ליהי.
"הוא פחות הטעם שלי", זילזלה מאי.
"אף אחד לא הטעם שלך", עקצה אותה טליה.
הרגשתי מוקף פתאום. ישבתי על הספה עם טליה ושלושת הבנות הגיעו מולי. מה הן עושות פה? ולמה הן מדברות עליי כאילו אני לא פה.
"אני חושב שאני צריך ללכת"
"אבל עכשיו מתחיל כל הכיף", אמרה ליהי.
"תנו לו", טליה אמרה.
הדלת הייתה פתוחה ורצתי למסדרון. אני חושב שלא הפסקתי לרוץ עד שהגעתי לאוטובוס. הגעתי לישיבה מזיע, עם דופק מהיר ובהלם. מה הלך לקרות שם? על איזה כיף לעזאזל הן דיברו.
קיבלתי הודעה מטליה.
"רצינו לעשות כיף, אתה יכול לבוא מחר אם תרצה".
לא עניתי. הן הלחיצו אותי.
בלילה, הבנתי שהסקרנות תהרוג אותי. מה הלך לקרות שם? 4 בנות ואני? מה כבר הן יכול לעשות? הן כולה נשים.
יום למחרת עניתי להודעה של טליה ועניתי שאני אבוא אבל מעדיף שהן לא יהיו.
הלכתי במסדרון הארוך ודפקתי בדלת.
"פתוח", טליה צעקה בקול הרגיל שלה.
פתחתי וראיתי את מאי ודנה בפנים עם טליה.
דקה אחריי נכנסה ליהי.
הרגשתי מותקף שוב. אמרתי לה שביקשתי להיות איתה לבד ובאתי לצאת אבל הפעם, הדלת הייתה נעולה.
ליהי נעלה אחריה ואני מבין שאין לי לאן לברוח.
"אז במה נתחיל?", ליהי שאלה בהתלהבות.
"אולי ניתן לו לנקות לנו קודם?" דנה שאלה.
"ממש לא משנה לי", מאי ענתה.
"די בנות. הוא יעשה מה שאנחנו רוצות. אבל יש דברים יותר חשובים וכיפים מנקיונות", טליה השתיקה את כולן.
לא ברור איך הצעירה היפה עם העיניים הירוקות הגדולות פתאום נראית כל כך מפחידה.
היא החזיקה לי את הידיים ולקחה אותי למרכז החדר.
שמה ידיים על הכתפיים שלי והורידה אותי לברכיים על הרצפה.
"אני לא מבין מה אתן רוצות ממני. אני דתי. אני לא הולך לעשות איתכן כלום. אני שומר את עצמי."
"תירגע, אנחנו עושות לך טובה. מה יקרה כשתתחתן וימצאו לך שידוך? אתה לא תדע מה לעשות איתה בכלל. אנחנו סה"כ מלמדות אותך לקראת ליל הכלולות שלך", מאי הסבירה.
"אתן לא עושות לי טובה ואני רוצה ללכת. בבקשה, תפתחו את הדלת ונשכח שכל זה קרה."
"חחחחחחח ממש לא." טליה ענתה. "אני הולכת להינות היום, קצת משעמם לי."
טליה ירדה על הברכיים מולי והתחילה להפשיט אותי. מול כולן. היא הורידה לי את הז'קט ואחר כך התחילה לכפתר את הכפתורים ולפתוח את החולצה.
לא התנגדתי. אין לי טעם להתנגד. הדלת נעולה, המפתח לא בדלת, ויש מולי 4 בנות. אני לא יכול לעשות הרבה בשלב הזה.
"שיתקלח קודם, נמאס לי מהריח של הזיעה שלהם" דנה אמרה.
טליה החזיקה לי את היד והובילה אותי למקלחת שלהם, היא שמה לי מגבת על הכיור ואמרה לי להתקלח במהירות. היא סגרה את הדלת אחריה והתחלתי לחשוב מה אני יכול לעשות. החלון פה קטן, הבגדים שלי בחדר השני והטלפון בכיס של הז'קט. טוב, נשאר רק להתקלח. התחלתי להתקלח ואחרי דקה הדלת נפתחה.
טליה נכנסה.
"רציתי לראות מה מחכה לנו." ניסיתי להסתיר את האיבר שלי וביקשתי ממנה לצאת. היא חייכה חיוך זדוני ואמרה לי להזיז את הידיים ולהסתובב שהיא תוכל לראות אותי מכל הכיוונים.
"אני לא הצעצוע שלך את יודעת."
"אתה מה שאני רוצה שתהיה." היא התקרבה אליי ולקחה את הדוש של המקלחת והתחילה להשפריץ עליי. על הפרצוף, על החזה ועל הזין שלי.
"אני מחכה שתסתובב".
הרגשתי מושפל והתחלתי להסתובב.
"טוב. אתה יכול לצאת, לדעתי התקלחת מספיק."
יצאתי, עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי לחדר השני שם הבנות חיכו לי.
"עכשיו הוא נקי?" ליהי התלהבה.
"סופסוף", דנה ומאי ענו ביחד.
"רד על הברכיים" טליה ציוותה.
ירדתי על הברכיים והן הורידו לי את המגבת בכוח. הן התחילו לבחון אותי ולגעת לי בכל מקום שרק רצו.
"הזין שלו קטן או שזאת רק אני?" מאי שאלה.
"הוא פשוט לא עומד", מאי ענתה לה.
"אני אעמיד אותו" דנה קבעה.
"את לא. הוא לא הולך להנות פה.", טליה הודיעה לכולן.
טליה ירדה מולי והתחילה לנשק אותי בכוח. זאת פעם ראשונה שאישה מנשקת אותי ומעבר לגועל שאני מרגיש כרגע אני לא יודע מה לעשות אפילו.
אבל לגוף, יש לו מחשבות משלו ואני מרגיש את הזין שלי מתחיל להתקשה.
"אתה נהנה מזה? מה קרה מתוק, זאת פעם ראשונה שאישה מנשקת אותך?" טליה שאלה.
"...כן..", עניתי בלחישה.
"אווו חמוד! אז הוא לא רק בתול הוא גם לא התנשק אף פעם! אולי ניקח לו גם את הבתולים?" דנה אמרה.
"פעם אחרת" טליה הודיעה להן. "תשכב על הבטן".
נשכבתי על הרצפה הקרה והמלוכלכת. הרגשתי מושפל, מפוחד ולא ידעתי מה לעשות. ניסיתי להתחיל לחשוב על פתרון שפתאום הרגשתי מכה חזקה על הגב התחתון.
"אני גם רוצה לעשות!" ליהי צעקה.
"בבקשה", טליה ענתה לה ושנייה אחרי הרגשתי הצלפה נוספת.
עם מה הן מרביצות לי לעזאזל? ולמה זה כל כך כואב? הצלפה ועוד הצלפה.
"אולי די? אני חושב שזה מספיק."
"זה יספיק כשאנחנו נגיד מתוק", מאי ענתה.
הספקתי לסובב את הראש ולראות עם מה הן מרביצות לפני שקיבלתי הצלפה נוספת.
הייתי בהלם. זה היה שוט. לא פחות ולא יותר. בנות מדרשה חמודות שמחזיקות בשוט כמו בפורנו. לא מאמין שזה קורה לי.
אחרי עוד כמה דקות שהרגישו כמו נצח הן החליטו שזה מספיק להן.
ואז שמעתי רעש של כפפה, כמו שרופא שיניים שם על היד לפני טיפול.
סובבתי את הראש והרגל של דנה החזירה לי את הפרצוף לרצפה. היא הדביקה לי את הראש כדי שלא אוכל לראות מה קורה.
התחלתי להתנגד.
והרגשתי איך תופסים לי את הידיים ומישהי מתיישבת לי על הרגליים.
אני לא יכול אפילו לדעת מי עושה מה.
ופתאום הרגשתי אצבע קרה ורטובה נכנסת לי לתחת. הצלחתי לצעוק ודנה שמה את הרגל שלה על הפה שלי. היא התיישבה על הגב שלי והשתיקה לי את הפה.
"תסתום או שנדחוף לך גרב מלוכלכת לפה. כבר עשינו את זה" היא איימה.
הנהנתי והרגשתי את הדמעות זולגות לי. כואב לי ואני רק רוצה הביתה או במקרה הזה לישיבה. מה אני עושה פה. שכל הסיוט הזה רק יגמר.
הרגשתי את האצבע נכנסת ויוצאת לי מהתחת, לאט ואז היא מגבירה מהירות. נכנסת עמוק יותר ויותר. גורמת לי לרגע להרגיש שזהו, נגמר ואז היא מכניסה הכי עמוק שרק אפשר.
ניסיתי להתנתק ולחשוב על דברים אחרים.
"זאת בלוטת הערמונית שלך. אני מגרה אותה מבפנים ואם אתה תרפה אתה תהנה מזה." זאת הייתה טליה.
לא יכולתי לענות כי דנה דאגה שאני אסתום. אבל השתדלתי להרפות. היא צדקה, זה יכל להיות נעים לפעמים וזה כאב הרבה פחות.
פתאום הרגשתי משהו רטוב על הגב שלי. אני מדמיין?
ליהי ומאי התיישבו לי על הגב. עירומות. אני מרגיש את האיבר שלהן. ואני שומע שהן נוגעות אחת בשנייה, מתמזמות ומתחככות בי ובעצמן.
אני לא יכול לזוז. אז אני פשוט מנסה לעצום את העיניים ולהרפות.
הפה שלי סגור על ידי דנה, התחת שלי מלא בגלל טליה, והגב שלי רטוב בגלל ליהי ומאי. אולי בסיטואציה אחרת זה יכל להיות מהנה.
עברו עוד 10 דקות ואז שמעתי גניחות ממש חזקות וטיפות מטפטפות על הגב. הרגשתי את האצבע יוצאת מתוכי ואת הבנות קמות ומתלבשות. דנה עדיין הייתה מעליי, שומרת שאני לא אזוז.
"אתה יכול לקום", מאי אמרה לי.
הן זרקו לי את המגבת ואני רצתי למקלחת. רציתי לשטוף את הזוהמה הזאת מעליי. התקלחתי מהר ויצאתי לבחוץ עם המגבת. זה נראה כאילו הפרעתי להן בשעת סיפור, יושבות, מדברות וצוחקות.
"הבגדים שלך על המיטה", טליה אמרה לי.
התלבשתי מהר ובאתי לצאת.
"אני באה לפתוח לך", ליהי אמרה.
לא הוצאתי מילה. לא רציתי לדבר איתן. רק ללכת.
היא פתחה לי את הדלת וברחתי.
הרגשתי איך הדמעות יוצאות ממני. הרגשתי מושפל, נאנס ובעיקר מסכן. זה היה נורא. הימים עברו ולא יכולת להפסיק לחשוב על המקרה. זה צילק אותי ואני מחליט לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אחרי כחודש אני שולח הודעה לטליה.
"מה היו הטיפות שהרגשתי על הגב?"
"הן גמרו." היא ענתה לי תוך שנייה.
"מה זאת אומרת?"
"הן חוו סיפוק מיני מהחיכוך ומעצמן והן גמרו עליך."
הנחתי את הטלפון בצד והרגשתי קצת מוזר, קצת נגעל וקצת חרמן. אני גרמתי להן לסיפוק מיני? לא עשיתי כלום. רק שכבתי שם וסבלתי.
