סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תקראו לי ליידי - הג'ינג'ית

סרקזם, צחוק וכתיבה.
לפני שבועיים. 14 במרץ 2024 בשעה 16:50

אני מוצאת את עצמי ממש רוצה לכתוב והמילים לא יוצאות לי.

אולי זה בגלל שלא יצרתי שום סוג של תוכן כבר כל כך הרבה זמן.

זה נשמע לכם אולי מצחיק אבל אפילו סטורי לא עלה אצלי כבר זמן מה.

וזה משהו שחריג אצלי. אני אוהבת להעלות שטויות, אני אוהבת לצחוק מעצמי ולהצחיק אחרים.

אבל בכנות? אני לא במיטבי.

המלחמה הזו ממש השפיעה ועודנה משפיעה עליי.

אני כבר לא בחדשות. לא בעדכונים. 

אני פשוט לא מתפקדת באיזשהו מקום.

אני לא מצליחה ליצור, לא מצליחה לחשוב. המוח שלי מנותק לחלוטין.

אין לי כוחות, אין לי מוטיבציה, אין בי רצון.

מוצאת את עצמי רוצה להישאר במיטה ולא לעשות כלום.

זו לא אני. אני חיית עבודה. אני וורקוהולית. אוהבת שהלו״ז שלי מפוצץ.

ואני פתאום מתקשה. מתקשה בחיים. קשה לי.

וואלה עברתי דברים יותר קשים מזה בפן האישי. ועדיין אני שבר כלי.

אז נכון, יש לי בן זוג שאני מטורפת עליו, משפחה אוהבת, חברים תומכים.

אבל אין לי את עצמי פתאום.

וואו המשפט הזה מכה בי חזק.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לא יודעת לאן העתיד יקח אותי. לא יודעת במה אני אעבוד ואיפה. לא יודעת מה יהיה.

אני מלאת דאגות. מלאת חרדות. מלאת חששות.

וכרגע כל מה שבא לי זה לישון.

 

אני יודעת שיהיה טוב.

אבל אולי אפשר שיהיה טוב מהר יותר?

לפני 3 חודשים. 25 בדצמבר 2023 בשעה 7:50

תחשבו שאולי נמאס לי,

כי אחרי פעמיים שהוא הפתיע אותי הקטע כבר עבר ונחרש.

אז התשובה היא לא. והפתעות כאלה אני מוכנה לקבל anytime at any day.

אתמול הוא מתקשר אליי אחרי מקלחת ושגרת טיפוח.

ואנוכי התמימה:

״יש לך קליטה לשיחה?״

״חחחחח כן. אז עשיתי לך הפתעה. נכון אמרת לי שהחלום שלך זה שאני אבוא מעזה אלייך? אז אני פה.״

״מה זה פה?״

״פה פה. אצלך.״

״מה?״

״אני למטה

״מה זה למטה? בולי איפה אתה?״

״מתחת לבניין שלך. אני פשוט לא יודע את הקוד. אבל זה בסדר אני אחכה שמישהו יפתח לי.״

״מה??? אני באה אליך חכה.״

מפה לשם חבר שלי ישן במיטה שלי. סופסוף.

אפשר לשער כמה מחוייכת ושמחה הייתי.

אלוהים שכולם יחזרו כבר הביתה

לפני 3 חודשים. 14 בדצמבר 2023 בשעה 15:03

פתאום שמעתי לחישה

״לולי? זה אני״

״מה? מה אתה עושה פה?״

זה היה 2 בלילה

״הצלחתי לצאת וחשבתי לעשות לך הפתעה״

ואז הוא התקרב ונגע בי

ולא הייתי בטוחה אם אני חולמת או הוזה

אז קירבתי אותו אליי לנשיקה

והוא היה ממש שם

חם ומלוכלך

הרגשתי שגם לי נהיה חם

מכל הלחץ וההפתעה

אז הורדתי את החולצה וחזרתי למיטה

״את כזו סקסית״ הוא אמר

״אני הולך להתקלח ואני בא״

----

זו באמת הפתעה טובה.

לפני 5 חודשים. 9 באוקטובר 2023 בשעה 20:36

אמ;לק - צאו להתנדב.

אני רוצה לבכות.

אבל אני לא מצליחה.

הלב שבור. הבטן מתכווצת. אבל אני לא מצליחה.

מי שעוקב יודע שאני שולטת ברגשות שלי מאוד. אסור לבכות. בכי = כאב בגלל הפיברו שאני סובלת ממנה.

לא בכיתי כמו שצריך המון זמן. אני מתחילה לבכות וזה מפסיק אחרי 5 שניות. כאילו הגוף שלי אומר: ״די רוני, זה לא שווה את זה. יכאב לך יותר אחר כך״.

אבל אני רוצה. אני רוצה לבכות.

אני רוצה לבכות על הסרטונים שנמנעתי לראות וראיתי בודדים כי ידעתי שזה ישאיר בי צלקות לנצח.

אני רוצה לבכות על התציפתניות שעשו עבודה מופתית ולא יכלו לעמוד בסנריו ההזייתי שבנו להן.

אני רוצה לבכות על החיילים שלא יכלו לעמוד במאות מחבלים שרצים אליהם עם נשק כבד.

אני רוצה לבכות על החוגגים שרק רצו מסיבה טובה עם קצת סמים.

אני רוצה לבכות על המשפחות שרק ניסו לישון קצת לפני החזרה לשגרה.

אני רוצה לבכות על השוטרים שניסו לשלוט בסיטואציה אבל לא היה להם סיכוי.

אני רוצה לבכות על כל מי שנלחם במחבלים ועשה הכל בשביל להציל אנשים.

הם לא הצילו אותי, אבל אני מרגישה חייבת להם. המספרים הורגים אותי. אני כאילו רק מחכה לשם מוכר. כאילו זה חייב לקרות כי הם כאלה גדולים ועוד מעט התמונה תתבהר ואני אגלה את מי הכרתי.

וכולם אח של, אחות של, הבת שלי, תלמיד של. כואב לי בנפש.

לא יכולתי לשבת בחוסר אונים, אתם כבר מכירים אותי. 

ביום שבת בערב יצאתי לתרום דם עם חבר טוב שלי. גררתי אותו איתי. היו לנו ארבע אזעקות בבית החולים ולא ויתרנו. אמרתי לו שמשם אני לא יוצאת בלי לתרום דם.

ובכלל, מי יתן לי לתרום דם? אני ילדה מסכנה אני נשבעת! כל הבעיות הרפואיות.. הגעתי אליהם עם לחץ דם נמוך, דופק גבוהה וביקשתי לתרום דם. המילואימנקית אמרה לי שזה תלוי בפראמדיק. הוא ראה שההמוגלובין גבוה (עבדתי על זה קשה! היה משתלם) ואישר לי. תרמתי דם לראשונה.

כבר בשבת ניסיתי להבין איך אני יכולה עוד להתנדב ומה אני עוד יכולה לעשות. 

בראשון בבוקר קמתי, שלחתי הודעה לחבר טוב ואמרתי לו: ״נו, יש מה לעשות?״ כי ידעתי שהוא נכנס לחמ״ל מתנדבים שהיה מלא כשרציתי להיכנס.

תוך שעה כבר נכנסתי לצוות הניהול והתחלתי לעבוד.

אני מסיימת את היום השני שלי עם מאות של מתנדבים תחתינו. לא רציתי את זה. אני עדיין לא רוצה את זה. זה מפחיד אותי. זה מעייף אותי עוד לפני שזה התחיל.

אבל אני לא יכולה לשבת בחוסר מעש. אני לא יכולה לחשוב שאנשים מסכנים את החיים שלהם. שכל מי שאני מכירה במילואים. ומה אני עושה? יושבת ובוהה בחדשות אפטית?

אז לא. אני אצא להתנדב ואני אעשה את המקסימום שאני יכולה לעשות בשביל לעזור. גם אם בכנות - ההצפה הזו קשה לי מנשוא כרגע. במיוחד כשעדיין לא כל המשפחה שלי במקום בטוח.

אני אומרת לכם - צאו להתנדב. זה חשוב לא רק בשביל העזרה, זה חשוב גם לנפש שלכם. שתרגישו שעזרתם, שעשיתם משהו. שתתעסקו במשהו אחר מאשר בסיפורי זוועה.

---

אני משתתפת בצער כל מי שאיבד אח, אחות, חבר, חברה, אמא, אבא, מכר, זה לא משנה בכלל. אני משתתפת בצערכם.

הלב שלי בוכה, גם אם אני לא.

לפני 8 חודשים. 21 ביולי 2023 בשעה 18:29

 

תודה לכולכם ❤️

לפני 8 חודשים. 19 ביולי 2023 בשעה 18:48

אני קצת הורמונלית וקצת בדיכאון ורק רוצה להגיד לכל הנשים שאתן מלכות ושלהיות אישה זה קשה ברמות.

לפני 11 חודשים. 8 באפריל 2023 בשעה 20:54

ובכנות, זה מדכא.

רואה את אותם אנשים שראיתי מלפני שלוש שנים שהפכתי להיות רווקה.

נשים בצד את העובדה שגברים פותחים פרופילים בצורה מזעזעת והם לא יודעת מה לשים או לרשום בפרופיל:

למה כולם משעממים.

גאד דאמיט. מבינה שהבעיה היא כנראה בי אם כולם משעממים אותי אבל רבאק.

קצת עניין מה כבר ביקשתי 🤦🏻‍♀️

לפני שנה. 24 במרץ 2023 בשעה 9:49

Treat me like a lady

לפני שנה. 23 במרץ 2023 בשעה 22:03

העברתי סדנה.

אני, רוני אדמון, העברתי סדנה.

אני חושבת שכולנו ידענו שזה רק עניין של זמן עד שזה יגיע.

אבל, זה הגיע מוקדם ממה שציפיתי.

-----------

ידיד שלי, פודקאסטר בעצמו, שלח לי הודעה ואמר לי ״המלצתי עלייך להעביר סדנה להקמת פודקאסט לבני נוער בעיריית ירושלים, בהצלחה״

״מה על מה אתה מדבר? שנייה רק תן לי להבין״

״הציעו לי להעביר סדנה ואין לי זמן לזה כרגע, אז המלצתי עלייך.״

״אממ אוקיי. הם יודעים שהפודקאסט שלי הוא מיני?״

״לא אבל זה בני נוער הם יודעים הכל היום אל תדאגי.״

״אוקי״

----------

מפה לשם, יום-יומיים אחרי, מתקשרת אליי בחורה נחמדה ומסבירה לי על מה מדובר.

אני, עושה בשנית גילוי ומסבירה שהפודקאסט שלי - הוא לא כל כך תמים. ויותר מזה, שאני אצטרך לקחת דוגמאות ממנו.

״אין לנו בעיה עם זה. כל עוד את לא נכנסת איתם לשיחות לא מתאימות ואלה רק דוגמאות, הכל טוב. הם בני נוער, הם יודעים יותר ממה שאנחנו ידענו בגיל הזה.״

״אוקיי מושלם, אז יש לי איזה מועד ב' עוד שבועיים, אז עוד שבועיים אשלח לך הצעת מחיר וסילבוס.״

בייסיקלי, השארתי אותם על אש קטנה כי באמת לא יכולתי להתעסק בזה כרגע. היה לי מועד ב' במבוא למקרו והייתי חייבת לסיים עם ציון מינימלי שיספק אותי.

היא תזכרה אותי אחרי כשבוע והזכרתי לה שאני באמצע מבחנים ושאני אשלח ברגע שאסיים.

התייעצתי עם כל ידיד.ה שלי שמעבירים סדנאות והרצאות וניסיתי להבין איך אני בונה את הסילבוס הזה.

לונג סטורי שורט,

העברתי לה סילבוס שהייתי מרוצה ממנו וקבענו לדבר יומיים אחרי.

היא התחילה את השיחה:

״אני רק רוצה להגיד לך משהו, אני קיבלתי כבר כמה וכמה הצעות מחיר לסדנה הזאת מאנשים שונים, חלקם הרבה יותר מבוגרים ממך ועם הרבה יותר ניסיון ממך. את היחידה שרואים שהשקיעה מחשבה בסילבוס ולא שלחה לי משהו מוכן.״

שמחתי לשמוע, עברתי איתה על עוד כמה נקודות שלא יכולתי לציין בהצעת מחיר ואז היא אמרה לי את זה:

״תקשיבי. את פשוט נועדת לעשות את זה. את חייבת לעשות את זה אחרי זה.״

יצאתי מהשיחה הזו בהרגשה ממש ממש טובה, אבל עדיין לא סגרנו שום דבר. הזמן שלי שווה כסף ועיריות כמו עיריות, צריכות לקבל אישור לפני שהן מוציאות כספים.

----------------

לונג סטורי שורט#2 (כן נו מה לעשות, זה סיפור ארוך והוא צריך להיות מתועד היכנשהו עם הבעיות זיכרון שלי)

אותה בחורה כבר עזבה, זה כמעט התפספס בגלל אילוצי לוז, אבל בסוף הם הסכימו לסגור איתי על התאריכים היחידים שיכולתי לתת להם.

שני ערבים בתחילת מרץ, שבוע אחרי שבוע. באמת שכבר לא האמנתי שזה יקרה.

אבל זה קרה. ואני גאה בעצמי. ואני מחכה כבר לסדנה הבאה. ולהרצאה הראשונה. ולכל הדברים הבאים שאני הולכת לעשות.

ובעיקר, לראות מה התוצאה הסופית שלהם תהיה עם כל המידע שזרקתי עליהם.

לפני שנה. 8 במרץ 2023 בשעה 21:23

כשאתה נשלט