לפני שלושה שבועות. יום שבת, 9 במאי 2026 בשעה 0:45
במקום להתמוגג על פורנו מהמטוס ששלח לי סאבי,
במקום לגרגר על ארוחת הערב שבושלה לי בעירום,
במקום להתרגש מהבית המתחדש, להתגאות להוקיר,
במקום להתאבל על איש יקר שנפטר, להחיות בזיכרוני תקופה יפה שאינה,
מתמודדת, נלחמת, חובשת פצעים, מנסה בכל כוחי לאסוף שברים, לתמרן בין גבולות משתנים ואילוצי החיים. אבל אז היא קורסת מאבדת שליטה. יונקת את לשד עצמותיי עד בלי די. אבודה מבולבלת תינוקת קטנה הזקוקה לאמא כמו אויר לנשימה. שוב חונקת את נשמתי, מניפולטיבית מתמרנת את הוויתי, מוציאה אותי מדעתי. אני מתרחקת, אבל היא מתקרבת נצמדת. אוחזת בי כעיוורת בלב ים, כאילו מלבדי אין לה כלום בעולם, רק היא קיימת והשאר נעלם. אך אני חכמה מאי פעם, סיימתי תואר שלישי בהצטיינות יתרה. יודעת לתפעל לתמרן גם אותה. יש לך אותו - אני אומרת לה, אורזת שולחת אותה לדרכה. למדתי להפריד, למדתי לחיות. עומדת איתנה על רגליים יציבות. להציב את עצמי לפניה, כי אפשר. לא לוותר על מה שנשאר. להקים ולבנות ולנסוק מעלה, להפנים שאפשר להמשיך הלאה. יש לה אותי אני נשארת, ולי יש את עצמי חכמה ובוגרת. אני רוצה חיים שלווים, בית, גינה, שיגרה ותאווה. עכשיו הזמן שלי אני אומרת, ועל עצמי אני לא מוותרת. נושמת לאט נעה ברוח משנה סדרי עולמות. עכשיו אני כבר יודעת מזמן, הלכה למעשה עכשיו זה כאן