אורגזמה

מתכננת לי חופש-נופש תקופה ארוכה. לתת לגוף לנוח וגם לנשמה. יאכילו אותי, ישקו אותי ינקו ויפנקו, ולא בביתי ולא בבית ההוא. לאפשר לעצמי לסגור את הטלפון, כי הילדים שמורים עם האבא - מה שלא קרה מעולם. להחליט בעצמי לעצמי ולא להיות תלויה באף אדם. אז קפצה לי כתבה על מחירי הטיסות המוזלים, וחברה שחזרה אמרה לי שעכשיו באירופה מדהים. ואני מפנטזת על מעיין חם כשבחוץ הטמפרטורות קפואות, אם אפשר בעירום, בלי מחיצות. קמין לוהט וסיידר חם מרקים מהבילים. שקט ושלווה, אירופאים (יחסית אלינו) מנומסים מתורבתים. להתנתק מהכאוס ההזוי שנקרא ישראל, לא לקרוא חדשות. להרגיש ליומיים-שלושה מה בוחרת להיות. אישה סקרנית שבאה לחוות, אישה בחופשת חורף יפה שכזאת. חופשיה מאושרת שקטה ושלווה. רק שנתב"ג לא יהרוס לי בדרך, כל השאר יתקבל באהבה

לפעמים קורים דברים טובים גם כשלא מצפים

מתכתבת לסירוגין תקופה ארוכה עם נשלט חביב, אבל זה לא העיקר. עם הזמן יש יותר שיתוף, אינטימיות וקרבה, התמודדות עם החיים לפני תוך כדי ואחרי מלחמה. ואז הוא מפתיע במחווה לא צפויה. לא בסדמית לא סוטה, בן אדם שנותן כי יכול, כי רוצה כי אכפת. טוב לב שכזה המרומם את הנפש, קרן אור בתוך ההמולה. רואה, מרגישה, מודה 🙏🏻

מתכתבים, עוברים לטלגרם. הוא יושב עם אחותו ומראה לה הכל. כולל תמונה עם טיימר ששלחתי. וגם לא מבין מה הבעיה. כמובן דווח עם צילום מסך. 

כנראה שזו שאלה לגיטימית האם אתה שומר על פרטיות

2 מערכות יחסים משמעותיות היו לי מהכלוב. שתיהן אוהבות, מלמדות ומעצימות שהותירו חותמן בנשמתי

הראשון היחיד והמיוחד שולט. שולט על. פנה אליי בסקרנות, המיס אותי בנכונות. נפגשנו בצומת דרכים משמעותי כל אחד במסעו, כל אחד ומטענו. היה החבר הטוב ביותר, אהבה סוערת וסוחפת. היה ועודנו קרוב לליבי מאז ועד עולם. הייתי סוטה ויצרית, ובעיקר חומלת. למדתי את עצמי מה רוצה ומה דורשת, ועל מה ממש לא מתפשרת. פקחתי את עיניו אל עומקו, גבריותו ומאוויי נשמתו. עצבתי את בדסמיותי איתי עם עצמי, אך כבר לא איתו. 

האהבה הנוספת היתה אחרת. החזירה אותי לימי הנעורים, אהבה מתוקה ברמ"ח איברים. ריגש אותי, הפעיל אותי, טיפח את שליטתי המפוארת. היה לי כל מה שאפשר לבקש. אומנם אליטיסט מפונפן אך מתמסר, מעצים ומרומם. שותף פסיבי לכל מעליליי, מפרגן ומקנא. מנטור לעולם הגדול נער שעשועים, תלמיד חכמים בין 4 הכתלים. ראיתי אותו חשוף ושקוף כי איפשר. בשל ובוגר ומודע ורעב להיות עוד יותר. בטומאה ובקודש, בעליונים ובתחתונים נכסף לראותני בתפארת עוזי. ידיד נפשי, מחמד ליבי נאלם. וחסר הוא לי

לאונן לכבודי כדי שיהיה לי בוקר טוב, כן כן בעבודה. לתעד את הלשון שלך בתוך הזרע שלי כדי לשעשעני, ורק התחלנו את היום. אם רק יכולתי להוריד את הספינג' של אתמול ככ מהר הייתי אנורקסית

חשבתי שיגמר היום. יקחו יבדקו ויאללה. הרופא הסתכל, חיכה שאתלבש והסביר - במצב בנוכחי צריכה פעולה כירורגית בהרדמה כדי לבצע את הביופסיה, הסביר את התהליך ואיחל בהצלחה. אמרתי תודה ושלום והמשכתי את היום, הילדה חולה בבית והילד סתם מעצבן. הרגשתי שאני בסדר, גם כך הדברים לא בידיי, מה שצריך אעשה. אבל אחה"צ צעקתי על הילדה ונבחתי על הילד והרגשתי שאני כבר לא בשליטה. יצאתי עם הכלבה לטיול ארוך לנשום ולהירגע, אבל עדיין מועקה. מזל שיש שיגרה. חברה קרובה יודעת, וגם חברי הכלוביים, אבל מעבר לא רואה תכלית לשתף, הלוואי ואין במה

^{וְתֵן בָּנוּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וִיכֹלֶת מַסְפִּיק, וְחֹזֶק וְאֹמֵץ בְּאֵבָרֵינוּ וְגִידֵינוּ וְגוּפֵנוּ, לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר}

אז התקשר הרופא הכי מתוק בעולם ואמר, הגיעו התוצאות. תלכי לעשות ביופסיה. אין לך מה לדאוג, הוסיף. אם חלילה יש משהו נתפוס אותו בזמן, ועוד הוסיף הנשמה שיתקשר היום להסביר את התהליך. אז מה? להילחץ? להתרגש? יש לי פניות לשיא הזה? הבית בשינויים מבחוץ ומהפנים. קירות נשברים, ילדים נבנים ואני מתפעלת מכישוריי הנעלים. אז ראבק, סרטן. לא מתאים. לא עכשיו. ביופסיה? נעבור. יבוא מה שיבוא, תעצומות הנפש ינצחו את הכל. צריכה רק זמן, ולא לחשוב יותר מדי ולקדם ולסיים ולגשר ולתווך ולחייך ולהמשיך כאילו לא קיים

מחזר בר מזל שהגיע לטלגרם שולח לי!! שולטת משייכת:

הבאתי אליי שכנה שיורדת לי ובולעת.... סקרן לגבייך

היא יורדת עכשיו ואני כותב לך בחרמנות

טוב, לא בדיוק מוסך... מחליפה צמיגים, מכוונת פרונט  וטסט לרכב. בעלי המקצוע הקולגות שלי מתפלאים שאני מדברת איתם בשפה שלהם. 

בנוסף גם  קניתי קרמיקה למרפסת ומחסן חדש. איכשהו הכל מסתכרן ביחד. בית חוץ ופנים, הילדים, סוף סוף תנועה. ההתחדשות מעוררת אותי, העשייה והציפיה לממלכתי המשודרגת. רק צריכה מדיקור-פדיקור ועיסוי לאושר המושלם

בשעה טובה אחרי קרוב לשנה התחלתי לשפצץ את ד' אמותי. הקן שלי, הבית הראשון בחיי שכולו תוכו כברו שלי. פתחתי חלון לדלת זכוכית היוצאת אל עץ הלימון שפע אויר וזרימה. החצר הגדולה שמקיפה אותי משתנה, רוקמת תשתית להקמת גינה. דשא אמיתי פרחים ושבילים, פינת ישיבה ופינת רביצה. עשרות מטרים  שאוכל ללכת בם יחפה. התקיעות העגומה של השנתיים האחרונות מפנה את מקומה להתחדשות וצמיחה. התרגשות מצמררת בי עשייה ותנועה. אנשי המקצוע אותם בחרתי מביאים איתם אנרגיה טובה, נעים לי שהם נמצאים. תנועה ואור ממלאים את הבית ואת הלב המרגיש. הגשם יבוא ינקה וישטוף, יפיץ ניחוחות משכרים. ואני מודה מזמנת ברכה מחודשת מבחוץ ולבפנים