אורגזמה

בין צהריים לבין ערביים, בין חול לשבת המלכה. עם בירה קרה לפי לבקשתי, ונשנוש קל לא אנושי, מתייצב כמו שעון במקום לא נכון, מצפה לבואי בשקיקה. מדבר, קצת חופר, מתרגש מתעקש, ואני בוחנת אותך. מביט בי רעב עיניים שפתיים, מתקרב מתרחק מבעבע בשקט, גבר מחונך שאתה. עם חרדת ביצוע משתין מולי, וכן אני מתגרה. מגע ראשון מתחיל ביניקה. אשכים טעימים גניחה וכאב. ברוך הבא לעולמי. נוגעת בך לא מאפשרת לך מתמסרת צוואר וכתף. פושטת חולצה ונצמדת אליך. מרגישה גוף לגוף  נשימה רוך וקושי נפתחת אליי אליך לאט. לא ממהרת, מרגישה מתעצמת, בוחן אותי מרשימה. הבירה יורדת לשתן ארוך, מתרוקנת.  נקה אותי פוקדת. מתנפל מלקק מריח יונק, עוד תכיר אותי, איך ומה, עוד תלמד מה אוהבת איך רוצה. תוריד חולצה תפרוס לי כשמיכה התענג על הרגע  הרגע, הטעם. תאונן לי בראש אח"כ בגוף ככה אני מרגישה. נועלת אותך עם רגליי, כה קרוב,  שולף לשון להרגיש אותי אבל אני לא מאפשרת. מפסקת שפתיים חושפת דגדגן . מרגישה את נשימותיך.  לא עיוני, כמו משה והארץ המובטחת, תראה ולא תגיע. מתחנן מבקש במילים וגוף. רוצה לגעת ולא יכול. עם מכנסיים מופשלים, נשית יחפה נוגעת בי מולך. וכשמחליטה,  רגל על רגל נחה על בטנך החשופה. טעם של עוד יש לי, יודעת שאתה מיוחם. תתנהג בהתאם אומרת, תזכה לעונג הבא.  היום כבר מחשיך הערב יורד, אם רק הייתי יכולה, הייתי טורפת מתפתלת מכוונת אותך כרצוני  אבל השעון מחייב והבית קורא לי , סינדרלה יפה שאני

סופ"ש הגיע 🥳 אחרי שבוע מתיש. אולי שבועיים או חודשיים. כבר לא סופרת. הימים הנוראים לכאורה חלפו, אבל המציאות הכואבת ממשיכה להדהד. לעיתים חושבת על הבלתי נמנע. לרוב עסוקה במאבק הישרדות. משקרת לעצמי או דבקה בתקווה? אור וחושך, יציבות או קריסה. נעה בין חלום ליאוש והוויה. מקבצת פירורים במקום להתחזר על ארוחה דשנה. ראבקום עארס רעבבבההה. מתנזרת מבחירה. משתעשעת עם עצמי באנרגיה עייפה. אם אין לחם אוכל עוגה, או בריוש. גם מרי אנטואנט לא בדיוק דייקה. מחוברת ומנותקת תודעה שחוקה.

יום העצמאות תמיד עורר בי שמחה מיוחדת. תליתי בגאווה דגל המדינה, התרגשתי עם מדליקי משואות, צעדתי צלילי מארש צה"ל. ביום הזיכרון, עם כל  הצער, שרתי נרגשת את שירי ארץ אהבתי.  אהבת המולדת נבעה מליבי. השנה, יום העצמאות מרגיש כמו  סכין המפלחת את החזה בין ארוחת ערב וטקס המשואות. ואני נסערת. מסתירה את כאב הלב ואת דמעותיי ישראל שלי קרועה ומדממת ארץ נוי אביונה

עדן האדירה ייצגה אותנו בכבוד על, השופטים אנטישמים, המצביעים בבית עפו עלינו.  חכו חכו אירופה, טרם טעמתם את טעמו של האיסלם הקיצוני. היה משעשע להעביר ביקורת בונה עם חברי הכלוב, נפגש בשנה הבאה.

 והכי חשוב עם ישראל חי 🇮🇱

לשון פרוסה, לאט לאט. תמצא את הנקודה ותתרכז. אני זזה איתך מקבעת אותך, מאוננת לך על הדגדגן. פה גדול דוחפת את השפתיים שלי לפה שלך. תינק. תדחוף 2 אצבעות ובתנועות עגולות  תחדיר אותן עד הסוף. הפה שלך ממשיך ללוש את הדגדגן דרך השפתיים. תרגיש אותי מתפתלת. תעביר לשון רכה מלמעלה לצד השני. פסק את הישבנים ולקק. לאט לאט.תשמע אותי מגרגרת תרגיש אותי מאוננת על הלשון שלך, מחדירה אותה לישבני. יד שנייה ממשיכה לעסות את השפתיים. תעסה את ירכיי בתשוקה, תרגיש את קימוריי.  תחזור דרך הפירנאום אל הדגדגן. תעסה את החיץ עם הלשון, לטף את הישבנים. תשחרר, תאפשר. נועלת לך את האף בתוך הנרתיק שלי. תתפתל, תחנק. מצמידה את הרגליים קוברת אותך עמוק. נשק אותי עם טעם העסיס שלי. נשיקה רכה. אנק לך את הלשון בוואקום מטורף. אעביר את הלשון שלי בכל חלל הפה שלך, אנזוף בך להחזיר את היד לדגדגן. תענג ותכאב, אצווה אליך להתרכז בעונג שלי כשאמצוץ את טעמיי ממך. השפרץ אותי. אל תעצור עד שאומר די. מרח את נוזליי תשוקתי בשתי אצבעות על כל חלציי, פרוס לשון רחבה. נקה אותי, ענג אותי. כובשת עוד פיסגה

עיסוי פדיקור 

סדר בבית

בירה קרה 

חוץ ומעבר לדרישות הסף

פורקן עוצמתי, ביטוי ייצירי, פינוק גרגור ונהמות למכביר. בלהט בנחת שמאפשרת הפוגה לתנומה קלה או נשנוש לא אנושי. רוצה, צריכה, מזמנת לעצמי.

הלו"ז אומר שבועיים?? רבאק עארס, אסתפק בפירורים

כשהייתי נערה זרקתי לתיק 2 שימורים ומים. נסענו בטרמפים. הדלקתי  מדורה בתנאים לא סבירים, הכרנו אנשים מעניינים. תמיד קצת התייבשתי וכאב לי הראש, תמיד נשרפתי, ננזפתי וחזרתי : )

כשנהייתי אמא ארגנתי תיקים, שק"שים, והרבה מים. נסענו לקמפינג נשים וילדים. הנאות קטנות- גדלות של החיים. קפה בשקט של מים כחולים. טבילה קפואה, שקשוקה רותחת, בירה בנחת.  נהנית, נהנים. לילה מאוחר, החוף כמעט ריק מאדם אבל אני שם. פעם עם גברברון בר מזל, פעם אחרת עם אחד שבא במיוחד. תחושת חופש מופלאה שחוויתי, אישה סוררת שהייתי

היום כבר לא ישנים. היום אני אלופת פיקוד צפון. אני מגייסת את עדת הנשים לפעולה, מתפעלת חיבור וחיבוק ושתיקה,  עוגן נוכח במי סערה. מתמסרת להנאות הקטנות - גדולות של החיים. טבריה מנצנצת  כיהלומים, טבילה קפואה. שיחה בין חברים. כנרת כנרת יפה ומוארת תמיד אהובתי.

כל ברכת חג שמח מפלחת את ליבי. דווקא הרבתי לברך לפני החג, וכל פעם חשתי את היגון פועם. חג בלי שמחה, בלי חירות, בלי ניסים.  מוציאה את בני ביתי משעבוד לגאולה, מכאוס אל אור גדול. נזהרת לא לגלוש לאבדון הלאומי אחרת אשתגע. מכת החושך הארורה לא פסחה עליי, מלבדה אני שלמה. שפחה מעולם לא הייתי, אבל  היום אני בת חורין. אם בעבר הייתי כרוכה אחרי היצר, היום אני בוחרת אם ומתי לתת לו דרור, ביד חזקה באותות ובמופתים. בלוג לא מיני בעליל, בליל של רגשות ותובנות. אין סדר, אין הגיון בחיים

לא שולחים תמונה בלי אישור