לפני שנתיים. 20 בפברואר 2022 בשעה 19:27
מכרנו את הבית. הבית שהיה המקום המשותף, הבטוח לכאורה. את הבית בו גידלנו ילד, בו גידלנו משפחה. ילדים, חברים, תבשילים, ריבים, שחיקה, מהומה, מאומה ונפרדים. אני בוכה היום בכי שקט, בכי שמתקשה להסבירו. מנסה בכתיבה לזקק את עצמי, את הכאב, את החלום שחלמתי, את השבר והפיקחות. נכנסתי לבית באהבה, ואעזוב אותו באהבה. מחכה בציפיה להיכנס לד' אמותיי בהן כולי יצוקה. בשלווה, בשמחה, ביצריות, בקבלה, באהבה העצמית שהשכלתי לטפח, באהבה האינסופית לילדיי. האישה שאני השילה את הנשל, אומרת בקול - אני מוכנה. ועדיין, זמן חשבון נפש, ועדיין זולגת דמעה.
אז שתיתי 2 כוסות ויסקי ועדיין העצב כאן, אבל אני חיה, נושמת ובועטת. יודעת מי אני ומה רוצה. לשם אגיע, שם אמצא שלווה.
