לפני שנתיים. 28 באוגוסט 2022 בשעה 5:16
גב' בן דוד, אם את במקרה את כאן, דעי לך שליבי מתמלא רינה לקראת הראשון בספטמבר. וגם אם תהיה שביתה אין דבר. עוד כמה ימים בבית, אבל כבר בפאקינג ספטמבר! הקצה של הקצה, הסוף של סוף.
שלהי החופש הגדול. חופש מייסר, מטלטל. סיוט ברחוב אלם, צ'אקי זו אני. מסתיימת תקופה, מתחילה חדשה. אני לומדת להתגבר ולשחרר, לומדת לראות את עצמי, לומדת לומר בקול את נבכי נפשי. מקבלת מדבקה במחברת על עבודה יפה. מי אמר שאין שיעורי בית בחופשה?
אז תגידי יפה, בחייאת יפה. עוד קצת שרירים, עוד כמה ימים. בסוף שתינו מייחלות לתחילת שנת הלימודים. להסתגלות מחודשת, לשגרה המבורכת, לילקוט מסודר ושקט ושלווה. עוד יבואו ימים טובים יותר. נסתכל בדיעבד על הקיץ שחלף לו בעצב, אך עם תחושת הקלה.
בואי יפה, אחרי שוך הסערה, נשתה קפה נאכל עוגה. נתחבק ונצחק גם נזיל דמעה. מחכה לך יפה. פאקינג תחילת שנה 🥲
