אורגזמה

פתאום היא שם. מקום קטן כמעט ריק מאדם. יכולתי להסתובב וללכת. אבל לא, כמעט והלכתי אבל לא. נפשי סערה מנתצת, נפשי הפגועה. זו היא שמייסרת מלחמה וחגים ובדידות ועוגמה. וצעקתי עליה את כאבי וגירשתי אותה מהמקום. רודפת אחריה בקולי קולות, מניסה את נוכחותה. כמעט ונטרפת עליי דעתי מפרפרת פרפורי גסיסה. היא בחיי כל חיי, בשר מבשרי מיום הולדתי ועד יום מותי. ישנה ואיננה, חסרה. והכאב הסתחרר לו עם התובנה, והרגש השסוע קבל תשובה. היא כאן, מיוסרת ואוהבת ופגומה. מחבקת גם ללא תגובה. רואה בי רצויה. ואני רואה אותה, תוך ברקים ושטפונות ללא מסכה. בחן בחסד וברחמים מודה. מהדהדת שורפת כמהה. תוהה איך לספק את המילוי של הכמהון הגדול הזה, לאחות את השבר הנורא