לפני 3 שבועות. יום שישי, 9 בינואר 2026 בשעה 3:03
כשאת באה הביתה הלב פועם בקצב, ההתרגשות גועה בי והשמחה מציפה. אני צוהלת לקראתך אסופה, מחבקת קצת מועכת, אושר טהור והודיה. את יכולה ללכת לחדר או לרבוץ על הספה, ואני מסתכלת בך לרגע מתבגרת-מפגרת, ילדתי היפה. ניפצת את חוסר המסוגלות, שברת את מחסום הפצועה. הינך פרח פורח, את התגלמות הבריאה. דרך ייסורים בה צעדנו, שנים וחיים של חוסר וודאות, הישרדות ופירורי תקווה. הרמתי אותך כשנפלת, הייתי איתך באפלה. חיזקתי, רוממתי טיפלתי בך באהבה, אבל נשארת כמו תינוקת חסרת ישע ואומללה. עכשיו את בוגרת, עכשיו נשמע קולך. עכשיו את נהדרת וטובה ומרגישה כך באמת. רואה את נשמתך, היוותך, את כל מה שהיה. רואה את תעצומות הנפש את אורך המופלא. בתי אהובתי, משוש חיי הדור הבא - עמוד האש מתנשא מול עינייך, את אות התקומה ❤️