לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 12:46
הוא צריך להיות נועז...
צריך להיות אמיץ.
כזה שלא מפחד שהשוט שלי נוגע בעור החשוף שלו, עושה לו קווים אדומים ומדויקים.
כזה שמחזיק את הצרחה שלו, עד שהוא כבר לא מסוגל להשתלט עליה.
כזה שמחכה למגע הבא, ליד שלי שמניפה אותו בקלות ומניחה אותו בשריפה על גבו.
כזה שאחרי הכאב יורד לרצפה ומנשק לי את הרגליים, אומר לי תודה וחוזר לרכינה.
כזה שמתחנן למכה הבאה, לליטוף הבא, לחיבוק הבא...
כזה שמסוגל להתמודד ולא מפחד מהמגע הכואב של השולטת שלו.
פשוט כזה.
