דוֹהָה

לפעמים אני לא מצליחה להבין את הצורך בכאב

הוא מגיע ממעמקי הבטן 

והוא לא שוכך 

קצת כמו רעב לאוכל 

רק רעב לספייס המיוחל ולבכי השוטף

לפעמים אני לא מבינה את הצורך הזה שלי 

עד שאני מוצלפת שוב ושוב לרמת בכי וריחוף

ואז אני נזכרת בהתמכרות הזו 

בריגוש השואב

בכאב החיצוני שנותן ביטוי לכאב הפנימי

בתחושה שמחברת למציאות ובו זמנית מנתקת ממנה 

כ"כ הרבה זמן לא היה לי את זה

אבל אני נורא מתגעגעת 

ואני הרי לא מזוכיסטית

אז לפעמים אני לא מבינה את הצורך הזה שלי בכאב 

עד שמגיעה ההתפרקות 

התפרקות

טהורה 

ומוחלטת