דוֹהָה

הסימן שהוא נתן לי בוהה בי

אני מוצאת את עצמי בוהה בו בחזרה 

הוא מכאיב ומחבק

הדמעות מתחילות להציף אותי וצרחת מצוקה מתמקמת במעמקי הבטן שלי ומאיימת לפרוץ ולשבור את מה שסביבי

מזכיר לי את הכאב שהגוף שלי מפריש

כאב של צורך 

צורך בחיבוק עמוק שישאב אותי פנימה 

הכל מוגן שם בחיבוק הזה

הצורך בכאב מנחם

כלום לא מפחיד כשהכאב אופף כל נים בגוף 

אני בוהה בסימן הזה שרק הולך ומתרחב

הולך ומתכהה

כמו חור שחור

אני נשאבת אליו