אתה אומר לי להתפשט ואני לא כ"כ מבינה, אני גם ככה עם רשת שלא מסתירה כלום.
"תביאי את הערכת עזרה ראשונה"
מה. אמלה. הוא אמר לי היום לדייק את הגבולות שלי ואפילו לא חשבתי על מדיקל. ג'יזס.
ואז אנחנו מתחילים לכסות את הקעקועים ואני מבינה ונלחצת.
(אגב, הדבק המזדיין הזה השאיר לי סימנים סגולים🙄).
אני לובשת חזרה את הרשת מעל כמויות הדבק והחבישות שמסתירות את הקעקועים.
מתמקמת בתנוחת הכלבה ומחכה, אתה נותן לי כמה הצלפות עם הצעצוע החמוד שהבאתי וזה הרבה יותר כואב ממה שחשבתי. לא נורא, זה הכין אותי לעתיד לבוא.
"היום אני באמת אהפוך אותך לחור, זונה, צעצוע לשימוש".
אני מטפטפת.
כך היה.
אתה מתעסק עם המחשב ואני רואה בחצי עין שאתה פותח את הכלוב אבל לא לגמרי הבנתי מה הולך להיות.
אתה מתחיל להצליף ואני נמסה לתוך זה, פלוגר הוא אחד הכלים האהובים עליי כשהוא אצלך ביד.
(תדמיינו תמונה של תחת מאדים)
אתה עושה הפסקות מידי פעם ואני נשארת בתנוחה, תחת גבוה ופנים צמודות למזרן.
אני שומעת אותך מקליד ועדיין לא מבינה לאן זה הולך.
שוב אתה מצליף והפעם עם כלי אחר אכזרי יותר ואני מתקפלת ומחריבה את הסדין ואתה רק מחזיר אותי עם הרגל למיקום שאתה רוצה וממשיך (מחרמן רצח).
ואז אתה קושר לי את הידיים וזה לא נוח והראש שלי מעוך לתוך המזרן ואני מנסה למצוא תנוחה נוחה.
ואז אתה אומר לי שהאורחים בכלוב חושבים שהתחת שלי לא מספיק אדום.
הצלפות אכזריות יותר מגיעות ואני צורחת צורחת צורחת ומטפטפת בלי שליטה.
אני מרגישה משהו מחליק לתוכי, לרגע הייתי בטוחה שזה הדילדו, ואז הבנתי מה זה.
אני קופצת בכל פעם שאתה מעלה את הרמה של הלאש ובכל פעם שאני שוקעת לתחושה ומתרגלת לרטט אתה שוב משנה אותו ומקפיץ אותי. לרגע הייתי בטוחה שהוא מחליק מתוכי מרוב שאני שלולית.
ואז אתה מושיט לי את הפלאפון ואומר לי לתקשר עם חברי הכלוב, כולי בכלל במערבולת כאב ורטט ואני כותבת מה שאתה אומר לי כי הראש שלי לא עובד.
ואז הם בוחרים קיין ואני לחוצה, באמת באמת לחוצה.
אתה אומר לי שזה יהיה סט של 15 ואני בטוחה שאני לא אעמוד בזה.
מגיעה ההצלפה הראשונה ואני מתקפלת.
שכחתי כמה זה כאב חד ומדויק.
1 טלר
2 טלר
3 טלר
מתכווצת
אתה מחזיר אותי למקום בכוח
מגיעים ל15 ואני שוכחת להגיד 15 ואחרון כי הרבה זמן לא עשיתי סטים אז אתה נותן לי עוד כמה חזקים כתגובה ואני צורחת ובטוחה שאני קורסת לתוך עצמי.
נגמר הקיין.
אני שוכבת מכווצת ורועדת, מייבבת בכאב ונזופה.
אתה קורא לי אליך ואני מרגישה כמו ילדה קטנה ונזופה ולא מסוגלת לזוז.
אתה מתעקש בקשיחות ואני זוחלת אליך
פאוזה: יש לי טראומה מטורפת מקיין, אז זו התמודדות כל פעם מחדש. מי ש"העניק" לי את הטראומה אף פעם לא עשה לי אפטר קייר, ככה שעבורי האופציה היחידה היא לשכב ולכאוב ולייבב. אבל אתה לא מוכן לזה, רכות לא ניתנת למשא ומתן. אם גרמת לי לתחושות קשות אתה לוקח עליהן אחריות ולא מוכן לתת לי להיות עם זה לבד. זה מופלא.
אתה מלטף אותי ולאט לאט אני נרגעת ונושמת ומתמסרת ומחבקת לך את הרגל.
זה עוד לא נגמר, זו רק ההתחלה.