דוֹהָה

הוא מזיין אותי במקדש הילדים

סביבנו הכל חשוך ודומם למעט רשרושי לילה 

הוא עוצר לנשום ומקלל אותי קצת ואני מחייכת

מוביל אותי בין המתקנים

מזיין לי את המוח בזמן שהוא עמוק בתוכי 

מתמוגג למראה שלי מתקפלת מהמילים

מספר לי דברים בזמן שאני מלופפת סביב הרגל שלו והוא מלטף אותי

הכוס שלי משופשף וכואב

הידיים שלו עליי

הקול שלו מרגיע 

כולו שם איתי 

איש רץ לידנו 

השקט משתלט עליי 

הכל חזר למקומו הטבעי

נגמר הזמן 

הוא כאן