לפני 18 שנים. יום שבת, 23 באוגוסט 2008 בשעה 16:25
ואפילו סתם האמת.
כי בסך הכל , הוא גבר והם חושבים אחרת, הוא גם בנאדם כזה, ששוכח דברים, או לא שם לב (דוגמא ראשונית- כמות הרמזים שהוא לא שם לב אליהם לפני שהתייאשתי ופשוט קפצתי עליו בפעם הראשונה)
ואני אפילו יחסית לבחורה, מייחסת יותר מידי חשיבות לדברים. (בהמשך לדוגמא הנ"ל, אולי הרמזים שלי לא היו ברורים כמו שחשבתי).
למשל, ביום חמישי הוא הציע שנלך לאנשהו בשישי בצהריים, ובתחילת השבוע דיברנו על לנסוע לאנשהו היום. את שני הדברים הוא שכח לחלוטין...
ועכשיו, עכשיו דיברנו בטלפון, והוא שכח שהוא אמר אתמול שיבוא אלי מאוחר יותר.
אני לא רוצה להזכיר כל הזמן. אם היה חשוב לו לנסוע השבת לאנשהו, הוא היה זוכר. אם הוא לא זכר שאמר שהוא יבוא, אני לא אכריח אותו. וכן, זה דברים קטנים, שלא משמעותיים יותר מידי. וכן, היינו יחד המון בימים האחרונים והיה מדהים. אבל זה מציק. זה הצליח לעשות לא טוב.
לפני כמה זמן, אחרי משמרת יחד, כל אחד הלך לבית שלו. כשעברתי עם המונית ליד הבית שלו ראיתי את הרכב שלו ממשיך לנסוע, ידעתי שזה לא הוא. אבל כל כך קיוויתי שהוא יחכה לי בבית. שלא יתן לי לישון לבד.
אי אפשר לשנות אנשים. ככה הוא. עפיפון אנושי. לא קיטשי.
הוא אומר שהתגעגע אחרי יומיים ארוכים שלא נפגשנו, או מחמיא המון, אני לא מתעלמת ממה שכן קיים. אבל הוא לא יחכה לי בבית כשלא ציפיתי, או יפתיע אותי עם דובי סתם ככה.
והוא הדבר הכי טוב שיש לי. האדם שגורם לי להרגיש דברים שמילים לא מסבירות. שמוריד לי דמעות לא עצובות כשאני רק מנסה להגיד לו כמה שאני
