ביום רביעי היינו בבריכה. וכל שאר היום הוקדש לסקס. הוא בא אלי בצהריים, עם כוונות זדון. אולי כי עשיתי לו מצפון יום קודם שאני ישנה לבד כשהוא במשמרת, ובתגובה לטענתו שאני חצופה, אמרתי שתמיד הוא יכול להעניש.
היה כזה...גררר. ואחרי שחזרנו מהבריכה, עייפות של בריכה וסאונה וג'קוזי, ניסינו להרדם לקצת. אבל כנראה קצת הפרעתי לו.
הוא אמר שהוא מבסוט על החורים שלי 😄 (גם הם היו מבסוטים עליו. כולם)
את חמישי אני לא זוכרת, נראה לי שישנו יחד ברביעי, ועבדנו ביום חמישי בלילה אבל כל מהלך היום לא זכור לי ממש. בטח היה שם עוד סקס וחדר כושר. וכנראה שהסמים הטבעיים שהמוח משחרר בשתי הפעולות האלו מחקו אותי קצת.
ובלילה מהכל קלטתי רמיזות מיניות. מישהו ששר "כלבונת" לפי הלחן של ילדונת של תלמה אליגון. הרעיון שאולי השומרים של המפעל כפותים מרצון בתחתוניהם. והמשפט- זה בקשר לרנו. מאסטר.
קמנו בצהריים, ניסינו ללמוד קצת. אני על המיטה והוא ליד השולחן. אחרי אולי שעה זחלתי אליו, והתיישבתי ליד הרגליים שלו. הוא בטח לא רואה את זה כמוני, את הישיבה הזו לרגליו, מחבקת את הקרסוליים ומנשקת את כף הרגל ומקווה שהוא לא יחשוב שזה מוזר.
נישקתי את כולו, לאט לאט, מלקקת, ומלטפת, לפי המוזיקה. מגניבה מבטים ורואה שהוא מחייך. הוא העיף אותי למיטה, ובדק את הרטיבות. משך, וחנק, והצמיד אותי למקום. בלב, התחננתי לעוד ספנק, לעוד סטירה שתעמיד אותי במקום. אל תפתחי עיניים, ותישארי איך שאת. וכל כך קשה נפשית להשאר עם הרגליים ככה, חשופה כל כך. וכל כך כיף שהוא אומר מה לעשות, גם אם זה דברים קטנים שרק אני מייחסת להם חשיבות, ושאני עומדת בזה. למרות שלפעמים בא לי לעשות דווקא.
לפני 16 שנים. 22 באוגוסט 2008 בשעה 19:02
