לפני 13 שנים. 22 באוקטובר 2011 בשעה 9:15
אה, וגם מחר צריך לחזור לעבודה
ואני לא יודעת את זאת רק העבודה הזאת
או שגם במקום אחר, או בכלל בתחום אחר גם
enjoy the silence
בלה, בלה בלה, בלה!לפני 13 שנים. 21 באוקטובר 2011 בשעה 20:47
זאת רק אשמתי.
סוג של מתבודדת. או אולי סתם לא מעניינת.
ואף אחד לא צריך לשמש בייביסיטר.
לאף אחד אחד יש גם חיים אחרים.
ואולי זה רק כי יום שישי היום.
ואולי לא. כי לרוב הבייביסיטרים יש לוז צפוף.
לילה
לפני 13 שנים. 28 בספטמבר 2011 בשעה 13:28
מממ
הולכים לאמא שלי לחג. כבר מזמן אני לא מצפה שיהיה לי מה לאכול אצלה באמצע שבוע, ואפילו בארוחות שישי אני מופתעת שיש משהו צמחוני (טבעול זה לא אוכל!), אבל בחג?!
היא מזמינה אליה משהו כמו 15 איש, ומה שאני אכין, זה כל הנטול בע"ח שיהיה לי...
בד"כ הולכים להורים וחוזרים עם סירים. אני הולכת להורים ומביאה סירים!
טוב.
אז יש שני מגשי מומו (מי שמכיר אותו בשם גיוזה)- אחד ירקות ואחד תרד וטופו
חלה מתוקה גדולה וחלות קטנטנות אישיות לכל אורח.
עוגת תפוחים
מאפינס תפוח בדבש ותבלינים
עכשיו אפשר לשבת:)
ושנה טובה לכולם
לפני 13 שנים. 20 בספטמבר 2011 בשעה 13:57
קניתי נעליים! 2 זוגות אפילו.
זוג שקוף עם רצועות שחורות וזוג אדוםאדוםאדום!!
כל אחד בגובה 15 ס"מ! אני ענקית!
עכשיו רק צריך למצוא לאן לנעול אותם חוץ מבבית:)
ממממ ואם אני קשה ולא יודעת לבחור, אז פוקי, את מנצחת בגדול!!
אבל לדעתי ייצא יפה:)
לפני 13 שנים. 1 בספטמבר 2011 בשעה 13:20
וואו כמה זמן לא הייתי פה...
אז מה חדש...?
היינו בברלין. אם היו לנו עוד יומיים כנראה היינו מנצלים את נפלאות העיר הזאת, אבל לצערי היו לנו רק ארבעה ימים.
למרות כל הנקניקיות והחזירים, הם מאוד ידידותיים לצמחונים ויש לא מעט מסעדות ומנות שהן לא פסטה.
הלכנו למסעדה מדהימה, עם מנות קטנות ומוקשעות וכל כך יפות, מאלו שכל מרכיב דורש יחס אישי לפני שמאחים את כל המרכיבים למנה אחת שנראית כמו ציור.
כשהסתכלנו על התפריט וניסינו לבחור מכל הדברים היפים שהיו שם, הוא היה קיטשי קצת, נתן לי יד והתחיל לבלבל את המוח
יש משהו שהוא כבר הרבה זמן חושב עליו. ואז כמובן ניסיתי להביר נושא.
אז הוא הוציא טבעת מ-ה-מ-מ-ת. כל כך מיוחדת ובדיוק מה שאני אוהבת...
זה קצת הסביר לי, למה למרות שנסענו רק לארבעה ימים, למה אמא שלו התקשרה כל הזמן לשאול מה קורה ואם יש חדש....
אז התחלנו לחפש, ולבדוק, ומתישהו, כנראה בינואר, נתחתן.
אף פעם לא הייתי בהמנות שמדמיינות את עצמן בלבן. ובטח לא את החלק של הלנצח נצחים.
אבל כנראה שגם תורי הגיע,
נפלתי
😄
לפני 13 שנים. 14 באוגוסט 2011 בשעה 7:26
תמיד, דווקא שיש לי אומץ לעשות צעד כלשהו, בכל נושא בערך,
משהו מתפקשש.
והיום- 3 מספרי טלפון לא עונים לי! וגם לפני חודשיים שסוף סוף החלטתי לחייג, גם לא ענו!!
וזו רק דוגמא אחת...
לפני 13 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 5:29
איזה כיף זה חופש...
אני מתחילה להרגיש שיש לי קצת יותר מידי זמן פנוי
אבל אל דאגה אני מתמודדת איתו יפה.
---
הפעם האחרונה שקניתי בגד ים הייתה...יש מצב שלפני 6 שנים אבל אני ממש לא זוכרת...אז נניח שזה באזור ה-6.
אני לא הולכת לים, אבל החודש יצא לי להיות בנהר הירדן ואולי עוד מעט בכינרת, ולפעם בשנה שאני שוקלת ללכת לים ולסנוור טיפה עוברים ושבים עם הרגליים, כדאי שיהיה בגד ים.
אז במקרה עברתי ליד חנות ענקית, והחלטתי למדוד.
גם לא קניתי, וגם, מאז אני עם מצב רוח של....איכס.
כנראה אצטרך לשרוד עוד שנה בלי בגד ים. (או אולי סוף סוף אחליט לקנות ציצי).
יום טוב:)
לפני 13 שנים. 2 ביולי 2011 בשעה 20:32
ואולי אעצום עיניים והפעם
באמת כבר לא יהיה כלום
ואתה כבר מזמן ישן
ידעתי
ועכשיו אני כבר לא זוכרת איך הגעתי לכאן
רצף מחשבות שבכל צעד הסברתי לעצמי גם אחרת
אבל זה לא עזר
אני אף פעם לא אומרת
אני רק חושבת שכן
שרמזתי מספיק
אבל רמזים זה לא מספיק
וגם אם אמרתי
או שבטעות הועברו מסריי הדקים
זה יישכח מהר
ובאמת שאני לא יודעת כבר לאן אני הולכת. אף פעם לא ידעתי בעצם. ולמה אני מרשה לעצמי לכתוב את זה כאן. ולמי בכלל זה משנה. ולמה זה יעזור. ואולי כבר די. אני לא יודעת
כלום
לפני 13 שנים. 23 ביוני 2011 בשעה 17:21
התחלתי טיפול שיניים. איזו אמיצה אני?? (אפשר מדבקה?)
אחרי שנים של הימנעות.
רופאים זה מפחיד.
אפילו רופאת המשפחה מתקשרת אלי יותר משאני אליה... ועד לא מזמן עוד הייתי אצל רופאת הילדים שלי
ובטח אלו שדוחפים ידיים לפה עם מכשירים ומחטים ו..ו...
אז הגיעה לי מתנה, על אומץ הלב שלי, ולבגדים אין לי סבלנות
אז יש 6 עגילים להחליף את אלו הקיימים, ולעשות לי עוד שניים:)
וביקור קטנטן בללין
וזהו בינתיים.
מה אקנה לי בפעם הבאה?
---
אחרי שלפני חודש קצת נעלבתי שלא בקשו ממני תעודת זהות בכניסה לאיזה מקום
והבנתי שמותר כבר לזנוח את תעודת הזהות בבית
אתמול השומר קרא למארחת כי הוא לא האמין לי...
ובכלל היום היה לי מחמיא וכיף (פרט להתעסקות הנוראית בפה שלי). שזה בריא לאגו. וקצת מצחיק לפעמים
----
לפני 13 שנים. 21 ביוני 2011 בשעה 12:40
רסיסים. זה כל מה שיש כרגע.
ועד שאזרתי אומץ, בוטלתי.
אבל אני לא יכולה כבר אז אני אמשיך לחפש
אלא אם הרשימה שעשיתי תתמלא דמעות ולא אוכל להבין מה כתוב
ואולי לא רסיסים. אולי התמוססתי לתוך בור שחור וריק
ואני כבר עייפה או לא רוצה לנסות לצאת ממנו