|
|
|
אז הגבוה סיים את ההתמחות!!!
אחרי שנה, שהגיע כל יום בשמוה בערב, הוא יהיה המון בבית. אמנם ילמד, אבל יהיה לי אותו לעוד קצת.
והוא הגיע היום מוקדם מידי והרס לי את ההפתעה- פאי פקאן.
ואני בכלל שונאת פקאן.
מקווה שיצא טוב. כבר מתחיל להיות ריח של פאי:)
והיום בערב, בלקן!!!!
טוב. אזרתי אומץ. המון אומץ.
אלוהים (זה של הסוטים) יודע מאיפה כי אם הייתי מנסה לעשות את זה לפני שבוע, זה היה מסתיים בגיחוך עצמי ו"טוב-נו-פעם-אחרת פנימי".
וליתר בטחון, כדי שלא אתחרט, התארגנתי שעתיים קודם!
איחלתי לחיילת בהצלחה בהמשך דרכה...
(והיא תזדקק לכך, בהתחשב בנעליים הלא-נוחות-אך-יפות-להפליא שבחרה לנעול)
מוקדם יותר היום:
החתולה יושבת על המיטה ומסתכלת עלי- על כרית ענקית על הרצפה.
ממ....
מרק עדשים שחורות וירוקות, קציצות קינואה וסויה, טחינה בצבע ירוק זוהר מרוב פטרוזיליה וחומוס- שיצא ממש טוב!
ארוחה טבעונית לתפארת, ומי שיעז לומר שחסר חלבון....!!
וכן כון, הגבוה (נו בעלי) אוהב. או פחות אומר שהוא אוהב.
אז אנחנו נשואים. ולמי ששאל, זה מרגיש אותו הדבר בדיוק:)
כמה ימים קודם, הבני שמה שמפחיד אותי זו ההרגשה שפתאום אהיה מבוגרת. זוגות נשואים זה כבר של אנשים גדולים. שינוי הסטטוס הזה הפחיד אותי.... חתונה, ילדים, מזדקנים, מתים.
אני עדיין לא מרוצה מעניין ההתבגרות הזה, אבל כנראה לא ניתן להתחמק ממנו, אז לפחות לקבל אותו בסבבה...
ובעצת איזו חמודונת כאן, גם הרשתי לעצמי לדבר קצת. לספר דברים שלא סיפרתי. דברים שאני בטוחה שהוא יודע, אבל.
מן הסתם התחלתי בצחוק ואמרתי שעכשיו שכבר אין לו לאן לברוח, אני יכולה לשתף בכמה דברים
והוא עזר לי להמשיך. מקווה שזו רק ההתחלה.
ולגבי החתונה- לפחות 5 אנשים שלא דיברו על כך ביניהם אמרו שנראיתי פייה או התחילו לקרוא לי טינקרבל.
ולא הפסקתי לרקוד! למרות שבקושי שתיתי (ועל כך אני מבקשת שידור חוזר חברים יקרים אתם יודעים שאליכם אני מדברת).
וזהו. היה כיף, שמח, אנשים טובים, אוכל טוב (כך שמעתי....), מוזיקה טובה.
והלוואי ונמשיך לשמוח ככה כל החיים!
יש לי אבא. מגיל...אני מניחה שמגיל 3 או 4 הוא אבא שלי.
את האיש שעיבר את אמא שלי ראיתי 5 פעמים בחיי, וגם זה ביוזמת אמא שלו, שהקשר די נותק עם שניהם לפני כ-5 שנים עקב היותם לא אנושיים, אינטרסנטים, ולא מתעניינים בעליל.
רוב הזמן הוא חיי בחו"ל, ורק לפני 8 שנים בערך חזר לארץ. כפי שכתבתי לעיל, צמצום המרחקים לא הקל עליו ורצונו לקשר עם ביתו היחידה לא השתנה.
למרות שמעצם העובדה שאני בכלל כותבת עליו, עשוי להשתמע כאילו הקשר הזה חסר לי, הוא לא. יש לי אבא מקסים. זה שגידל אותי ועזר לי בשיעורים ולקח אותי לרכב על אופניים וקנה לי את הדובי הכחול.
אז התקשרתי לפני כחודשיים להודיע שאני מתחתנת, שאני מקווה שיבואו, לפני שלושה שבועות הגבוה בא כתמיכה נפשית ונתנו להם הזמנה. הם אפילו לא ידעו שזה היה יום לפני יום ההולדת שלי, או שעשו עצמם לא יודעים. היא (הסבתא) ישר בדקה את ההזמנה וידעתי שהיא רוצה לראות מה כתוב תחת "הצד שלה". כשיצאנו, היא אמרה שהיא מקווה שיגיעו. הוא אמר כל הכבוד.
שניהם התקשרו בהפרש של יום לומר תודה ויפה שבאנו ולאשר הגעה. הוא גם הציע שנשב לכוס קפה, הסכמתי, ואמר שיתקשר שבוע הבא. מה שלא קרה. אבל אתמול הוא התקשר, ועוד שעה בערך, אנחנו אמורים לשבת לכוס קפה.
*סיפרתי לאבא האמיתי שלי, חשוב לי שידע. הוא אמר שבסדר גמור ולאמא שלי סיפרתי מיד אחר כך כי ברור לי שהוא ימשיך לחשוב על זה רק בלי לספר לי. היא הזכירה לו שהוא תמיד יהיה אבא שלי. והשני, הוא סתם תורם זרע שנעלם למשך שנים ולא בדיוק משחק תפקיד.
על מה מדברים עם אדם שלא באמת מכירים? שראיתי פעמים בודדות בכל חיי ואמור להיות אחד האנשים היותר קרובים אלי?
והפעם אין לי את הגבוה לתמיכה.
שישי הזה אני לבד. יש לו מסיבת רווקים...
אני לא יודעת אם אני מבואסת כי גם אני רוצה מסיבת רווקות או רק כי אין לי
כמו הילדים הקטנים שלא רוצים את המשחק הזה עד שמישהו אחר לוקח אותו.
-------
אני לא מרגישה בלחץ, אבל אני די בטוחה שאני מדחיקה אותו.
שלושה ימים של כאב ראש ושני חלומות, אחד מהם די הצחיק אותי:
הייתי בחתונה, ולבשתי טייץ וגופיה (אני יודעת שחורף, היו לי מגפיים!) וישבתי- אפילו לא עם חברים- עם אנשים מהעבודה!
והם כל הזמן התלוננו על האוכל ורצו על האש וכאלו. (הם צוחקים עלי שלא תהיה מוזיקה מזרחית ושבטח השיר כניסה לחופה יהיה מתי כספי).
קמנו לרקוד והייתה ברחבה מישהי שדיברה בטלפון, ומישהי אחרת באה לפנות אותה משם (שיהיה לנו את כל הצומי!) ולא זוכרת על מה היא דיברה איתנו, והיא הציעה לי שמלת כלה שנראתה כמו השמלות של פורים, מבד דליק וכתפיים נפוחות.
ולא היה לי אכפת מכלום:)
----
אני בחופש, קמתי היום בתשע וחצי!! שעה וחצי התהפכתי במיטה אבל זה גם נחשב.
לא יודעת מה הסיבה, אולי זה המחזור, אולי זה העבודה, אולי החורף ואולי הגוף שלי אומר שהוא בלחץ (למרות שאני מרגישה רגועה)
התוצאה היא שאין לי כל כך מצברוח.
יש טענות שרזיתי נורא, למרות שלפי המשקל זה רק קילו, פשוט רואים עלי מיד
ואני לא ישנה טוב כל כך
ומתעוררת פתאום בלילה
ונורא לא נחמדה
אבל זה יעבור...
לקחתי לי יומיים חופש, אתמול והיום. אתמול הייתה לי הדרכת כלה והיום אחותי הקטנטנה התגייסה. וזה כל כך כיף החופש הזה....
ראיתי אנשים, טיילתי באמצע היום, היום סוף סוף אלך לחדר כושר
הכנתי אוכל וניקיתי רק כי רציתי ולא כי אין אוכל בבית ולא יכולתי לסבול את הטינופת.
הדרכת כלה הזו, זה אחד הדברים המוזרים. רציתי להגיד לה שהגבוה יבדוק אם אני נקייה ואין צורך בבד הזה שהיא חילקה לנו...
וכל כך לא בא לי לחזור לעבודה מחר!!
ממ חברה שלחה לי את זה ורציתי לשתף: https://mail.google.com/mail/?ui=2&ik=2d24a2fe35&view=att&th=133d111e98927b4f&attid=0.1&disp=inline&zw
וברבנות, כמובן שעיצבנו אותי. אבל באתי מוכנה ועצבנית מראש אז לא הצליחו לגמרי להוציא אותי מהכלים. רק קצת.
מחר יש לנו הדרכת זוג. מאחר והוא חלק מהזוג, אז הוא יהיה איתי, ואני בטוחה שיהיה לי משעשע מאוד.
ויש טבעות! 3 אנשים מדדו לי את האצבע בזה אחר זה, כי אף אחד לא האמין שיש אנשים עם קוטר כזה...
אבל אני אוהבת את אצבעות המכשפה שלי. הן תואמות לגובה.
והשמלה אצל אמא שלי והחליפה אצל אמא שלו
ויש הזמנת נסיון שיצאה מהמם ובשבוע הקרוב יהיו כל השאר:)
ואז אבא שלי ירגע ויוכל להתחיל לחלק למשפחה הענקית שלו הזמנות.
אז כמעט והכל סגור.
ומחר הולכים לרבנות...
מסיבה כלשהי יש לי אנטי נוראי למוסד הזה. עוד לא הסתבכתי איתם בכלל, ואני בלחץ ושונאת אותם.
מקווה שלא יהיה סיפור ונסיים מהר.
אספר אח"כ על ההדרכות כלה, מעניין אם אצחק או אבכה
ועל המקווה, שאני כמעט בטוחה שאבכה (לא נכנסת לברכה/אמבטיה/ג'קוזי)
וזה מתקרב:)
