נגמרו היומיים. זה המון זמן אתם יודעים. ולמי שהתלונן פה שאני לא חיובית- אז הנה- אני יודעת להיות חיובית:)
חמוווווד. הוא ישן שהגעתי. כל כך כיף למצוא אותו במיטה שלי. כל כך רגוע, שליו, עייף מהימים האחרונים. אבל מה קרה שהוא ישן ככה. קפצתי עליו.... הוא הבטיח לי שק של חיבוקים, שישן אחרי שאקבל אותם.
הוא ישן טיפה, מחבק ומחזיק כמו הדובי הקטן שלו, ואני קראתי. אבל מהר מאוד באורח פלא הידיים שלו פלשו ונסגר לי הספר...
הוא השאיר אותי עם הגב אליו וידיים מאחורי הגב וגיליתי שהוא מצא את האזיקים.
להשאר כמו שהוא אומר רק כי הוא אומר את זה זה כיף. אבל להשאר כמו שהוא אומר כי פשוט מאוד אני לא יכולה לזוז (וזה אומר גם כי מפחדת מהתוצאה) זה אפילו יותר כיף.
ניסיתם פעם עמידת נר? ככה אפשר להגיד לכם שאתם "קודחים" וזה לא יהיה עלבון.... חשבתי שהוא סיים עם "הסדר החדש" של האיברים הפנימיים שלי ומגיע לסין עוד מעט.
הוא הלך עכשיו לחדר כושר, גררתי אותו אל המראה, כדי לראות כמה הוא ענקי לידי. שעומדים יחד לא שמים לב, הוא מתכופף, מחבק, אני מניחה את הראש, כולם גבוהים לידי. אבל מול מראה זה מגניב ממש. הזרוע שלו בגודל של הראש שלי. יש תמונה שלנו שנראה כאילו לקחו שתי תמונות שונות, אחת גדולה - שלו, ואחת קטנה- שלי, והדביקו יחד.
מסתבר שאני הלכת איתו היום לאיזו חינה. בחיים לא הייתי בחינה...... מוזר לי!
אההה ואתמול שיר כאב לימדה אותי להכין אורז, אז היום הכנתי אורז מלא, ולא יצא דייסה!!
לפני 16 שנים. 10 בספטמבר 2008 בשעה 14:13
