שוב כותבת. בדיוק על אותם הדברים.
שקשה לי עם העבודה החדשה. שאני חסרת אנרגיות. אין לי כח להשקיע או לעשות כלום ואני מוצאת את עצמי מבזבזת שעות וימים על שום דבר. לא על העבודה ולא על הלימודים, וכבר מזמן לא תפרתי סתם כדי להנות מזה.
שלשום חזרתי לחדר כושר אחרי כמעט חודש שלא הלכתי. היום הייתי אמורה ללכת שוב אבל פשוט העדפתי לשבת מול המחשב, לראות טלויזיה, ולהכין אלפחורס שיצאו עוגיות טעימות אבל לא אלפחורס, וכמובן לאכול המון...
הוא רואה את זה בעיניים שלי. גם שאני מנסה לחייך. כי מגיע לו, כי הוא מעלה לי חיוך ועושה לי להרגיש הרבה יותר טוב. אבל העיניים אומרות הכל. את כל הריקנות. והחיוך יותר נראה כמו עיקום של השפתיים.
שבוע הבא יש יום מלחיץ מהעבודה. אצטרך לדבר עם אנשים, שאני לא בטוחה מה לומר, לא בטוחה אם אצליח לענות להם, ולא בטוחה אם לא ארצה להקבר באדמה, או לחלופין, לפרוח ולא לחזור.
החלטתי, שכדאי קצת להשקיע זמן בעצמי. שלא ללימודים או לעבודה. בגלל זה חזרתי לחדר כושר, רק צריך להכניס את זה שוב לשיגרה. ובסוף החודש, יש איזה משהו, ואני רוצה לתפור יזה בגד מתאים. למרות שאת זה בטח לא אספיק... כי גם בד אני צריכה ללכת לקנות...
אני הולכת לנסות לחשוב על דוגמה...
לפני 15 שנים. 16 בספטמבר 2008 בשעה 17:32
