אני ממוחזרת. מכאן שאני חרמנית, ולא יכולה לעשות עם זה כלום.
התמשמשנו, הידיים שלו כאלו טובות. מרגיעות. מטיילות על כל הגוף, לשות ומלטפות, מתעלם מאזורים אסטרטגיים לאור מצבי האדום. אבל זה רק מחרמן יותר, הכאילו התעלמות הזאתי.
התרחקתי. והוא המשיך לגעת, ולא רציתי שיפסיק, אבל זה שיגע אותי כל כך. הסתובבתי עם הגב אליו כאילו כדי להתרחק עוד אבל רק נצמדתי, הרגשתי אותו קרוב קרוב, עוטף כל כך עם הידיים, נבלעתי בתוכו.
הופתעתי מעצמי, וגם הוא לא ציפה לזה כששלחתי יד, הסתובבתי אליו ולקחתי פיקוד.
אחרי זה, ואחרי שנמרחנו עוד קצת במיטה, נשכתי לו את היד. אתמול כשהתכוונתי לנשוך הוא שאל אם אני בטוחה וכשעשיתי את זה הוא נתן לי סטירה. הפעם פשוט תפס מהשיער עיקם אותי לגמרי וצבט. שאל אם אני רוצה לנסות שוב, אז כמובן שניסיתי. ושוב, ושוב, ושוב ואולי שוב. וכל פעם המשיכות חזקות יותר, הגוף מעוות יותר, והצביטות, הנשיכת והשריטות תולשות חלקים ממני. עד שהותשתי, והפעם כשהושיט את היד, במקום לנשוך, נישקתי....
הוא אמר שבאמת צריך לסמן אותי.
לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2008 בשעה 13:56
