אחרי כמה שנים שחשבתי על זה ופחדתי מההשלכות. אחרי 3 רופאים שונים שכל אחד היה מגעיל יותר ואנטיפט יותר מהשני, מצאתי רופא שמבין שכשאני לחוצה אני צוחקת וצריכה שיצחקו איתי. רופא שמבין שאני צריכה שיעזור לי להחליט ולא רק יגיד- מה שאת רוצה, כי הוא זה שמבין בזה.
עזרה גם העובדה שמצאתי את הגבוה שלי שאני יודעת שאני רק איתו ולא כמו בתקופה קודמת שאני עלולה לשנות את דעתי כל יומיים ולברוח מקשרים (החלפת בני זוג תדירה מעלה את הסיכון לזיהום עם התקן)
הלכתי, והחלטנו. אבל זה היה לפני חודשיים, או אפילו שלושה.
מאז, ניסיתי לקבוע תור, אבל צריך שהמחזור שלי, שמסתכם ביומיים יפול על יום ראשון- כי הרופא עובד בימי ראשון. הדבר היחיד שהלך כמו שצריך הוא שבימיי ראשון אני לא עובדת אז יש לי זמן ללכת.
היום, סוף סוף הלכתי.
חיכיתי שעה בתור.
הוא היה מקסים, הבין את ההערה על זה שבהוראות (כמו שיש בכל תרופה), היה בקופסת ההתקן הוראות שנראות כמו הוראות התקנה למכונת כביסה. דיבר וצחק איתי כי ביקשתי.
הוא ביקש שאשתעל, אז אחרי שהשתעלתי שאלתי למה. ידעתם שזה רק כדי להסיח את דעתי מהדקירה?!
נעמדתי ליד הקבלה כדי לשלם, ואחרי 20 שניות ראיתי שחור. הזעתי, התיבשתי, שדה הראיה הצטמצם, הכאבים היו נוראיים.
אחרי שישבתי כמה דקות חזרתי כדי שיחתום והוא הציע שאשב ואשתה והרגיע כל כך. בדרך הביתה, שאורכת אולי 7 דקות חשבתי שאני מתמוטטת. התיישבתי לפחות פעמיים כי השרירים לא החזיקו אותי. פחדתי שזו היתה טעות, שהגוף ידחה את זה, שאני גם קטנה נורא וגם מעולם לא ילדתי. חשבתי על זה, שלא אהיה מסוגלת ללדת כי אני אתעלף מכאבים כבר בהתחלה, או מהמחשבה שיורד דם...
סוף סוף הגעתי הביתה ולפחות שעה שכבתי בסלון, לא הצלחתי להגיע לחדר, עד שהכאב נעשה נסבל. עכשיו כבר יותר נורמלי.
אני חושבת שהכאב שיש לי עכשיו זה כאב שיש לרוב הבנות הממוחזרות. אני מאמינה שעכשיו שונאות אותי הבנות עם המחזור של שבוע וכאבי תופת- כן- אני יומיים ובלי כאבי בטן, אבל אל דאגה, אני מפצה עליהם בכאב ראש משתק.
אז זהו, מזל טוב לי
מי שזוכר שכתבתי מתישהו על החלטה שעשיתי ולא סיפרתי, אז זה זה..
נו מור קונדומים מגעילים ולא נעימים ומסריחים והורסים ספונטניות
רק תאחלו לי שהכאב ההוא לא יחזור, שאי הנוחות תעלם, שלא אהיה חלק מהאחוז הנמוך שעלול לקבל זיהום, ושלא יהיו טעויות ואהיה משני האחוזים שנכנסות להריון. אני רוצה הר של סוכריות גומי עם האיחולים הנ"ל:)
וואו...סיפרתי משהו מאוד אישי.... לא מתאים שתדעו את זה
אבל אני חיבת לספר!
ואולי זה בעצם כמו שמישהי מספרת שהתחילה גלולות? הרי זה די נפוץ לא?
לפני 16 שנים. 9 בנובמבר 2008 בשעה 10:25
