אני ממש שונאת את החגים האלו...
מצד אחד, לא נעים לי במפגשים עם המון אנשים, מצד שני להיות לבד זה עצב משהו.
יש לנו רק אותנו, ההורים שלי, אחי ואחותי. דוד שלי היה משתדל להיות איתנו, למרות שלאחרים יש אוכל טעים יותר. אבל הוא כבר לא כאן ולאחרים לא ממש אכפת.
דודים/דודות אחרים זה מידע מיותר שהפואנטה שלו היא - שאנחנו לבד בחגים האלה...
אז לפחות יש לנו אותנו. לפחות אין יותר מידי אנשים. אבל זה גורם לי לרצות להשאר בפיג'מה ולאכול סתם משהו מהמקרר...
אבל כדי לא להכנע להרגשה הזו וכדי לא לגרום לארבעת יושבי הבית הנוספים (והכלב) והרגיש ככה יותר ממה שהם כבר מרגישים, כל שנה חוגגים. אם זה ליל הסדר או ראש השנה...
לא מאמינה שאני אומרת את זה, בעיקר לאור כל השאלות בשבוע האחרון אם אני נשואה או מתי מתחתנת מיותר מידי אנשים שונים, אבל כנראה שהפעם הבאה שנהיה קצת יותר אנשים שבאמת ירצו להיות יחד בחגים, תהיה רק כשלי תהיה משפחה משלי ונבוא להורים.. וזה יקח זמן..הרבה זמן...
לפני 15 שנים. 8 באפריל 2009 בשעה 12:52