הודעתי לו שהולכים לים והצעתי לו להדפיס את החומר למבחן
בים, נשפכו לי מילים שלא היה לי אומץ לומר אף פעם.
לא המילים שרציתי לומר כבר כמה זמן, כל מיני דברים שכדאי שבני זוג ידברו עליהם, אלו דווקא נראו כאילו עצם המחשבה עליהם מיותרת לחלוטין, שטויות שחשבתי עליהם יותר מידי וכבר עבר הרגע לומר אותם וכשיגיע הרגע הבא זה יהיה כל כך פשוט....
מילים על עצמי. זה עוד רחוק מלהיות תובנות כלשהן שיהפכו אותי לשלמה עם עצמי ועם העולם סביבי, אבל ההתחלה כנראה. אני מקווה.
הוצאתי מחשבות החוצה, נתתי לרגשות חסרי צורה ששוהים בגוף בבלאגן נוראי סוג של מלל, גם אם לא מדוייק. וזה לא נשמע לי מתפלסף כמו שחשבתי... המילים ששמעתי שיוצאות ממני כאילו מעצמן היו כל כך אמיתיות עד שהיו לי דמעות ורטט בקול, ולא הייתי עצובה בכלל.
אני מחפשת נוסחת פלא. משהו שימצא בשבילי פתרונות ויהפוך אותי לאשה שאני רוצה להיות. אבל אין כאלו. אני יודעת מי זו, או בערך מי אני מקווה שתהיה, אבל אני לא יודעת איך לגשת לזה, מה השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי, מה המשא ומתן, מה לתרגל עם עצמי, ואין מי שיגיד לי חוץ ממני... (אלוהים ישמור מכל הספרים האלו כמו הסוד...אין פתרונות מוכנים מראש).
לפני 15 שנים. 13 באפריל 2009 בשעה 18:25