הוא בא מיד אחרי שסיימתי לעבוד, כבכר חיכה לי על הספסל בחוץ ודיבר עם הכלב שלי
משעשע אותי כל פעם שהוא אומר לי להפשיט אותו ולוקח לו זמן להבין שכדי להוריד לו חולצה הוא חייב לשבת
ושהוא יודע שאני נהנת לעשות את זה
הוא אומר שלא מתאים לי בגדים
ויש לי בחדר סולם קטן והיום גילינו שהוא מועיל לעוד דברים חוץ מלטפס....
אפשר להשעין אותי עליו, לשים רגל אחת על השלבים השונים, ואפילו שתיים ואז גם להתאים את הגובה הרצוי לו:)
והוא גם מול המראה.
-------------------
היו לא מעט שרשורים על איך לגרום לצד השני להבין שרוצים קצת בדס"מ בקשר....
אז יש קצת. אבל אני רוצה עוד
בעצם לא יודעת אם עוד, אולי עדיף להשאר ככה ויותר מזה יפריע ויערער את מה שיש?
אבל כרגע אני רוצה עוד... גם אם לא בטוחה שזה בריא לי...בתיאוריה, לרמוז, לבקש, ליזום....
אבל בתכלס?
לפני כמעט חודש הכנתי בעזרתו של האחד והיחיד, טיפוס, אזיקים (דמוי עור חברים, להרגע). בעצם הוא הכין את הרוב
אזיקים לרגליים הכנתי לפני שבוע לבד לגמרי!! (זה כזה כיף להכין דברים!!!)- אבל את ההתלהבות לפעם אחרת, עכשיו זה נושא אחר.
הם על המדף, מעל השקית עם החבל שלא נפתחה שנתיים, ולא נוצלו. אז בעצם אולי זה לא מתאים לו בכלל. הוא לא..... חושב ככה. זה לא אוטומטי אצלו. יש אנשים שיראו במקל של מטאטא ספרדר בלתי מנוצל, ובסינר של תינוק אופציה להשפלה. אולי זה יותר מידי בשבילו...
ואני לא יכולה לבקש משהו שלא שם. גם אם היו לי המילים והאומץ. שזה מוזר כי הכי נוח לי איתו בעולם ועדיין יש דברים שאני לא יכולה לומר. כן אני רומזת, אולי הוא לא שם לב, ואולי זה פשוט לא קיים....
אולי אני צריכה לוותר ולהבין שמה שיש עכשיו זה יותר ממעולה וטוב לי כל כך אז לא צריך עוד שליטה וזו סתם אובססיה ולא אמיתי כמו שתמיד חשבתי. אולי לעזוב פה ולשכוח מזה....
למרות שכשאני ליד הרגליים שלו או מושתקת בסתירה הגוף שלי אומר אחרת...
לפני 15 שנים. 28 באפריל 2009 בשעה 16:26
