לפני 15 שנים. 11 במאי 2009 בשעה 14:58
אין דברים כאלו
שונאת שצפוף לי
שונאת שדוחפים אותי
שונאת שאנשים שאני לא מכירה נוגעים בי
אבל זה היה שווה...
ובכלל, צריך למכור כרטיסים לפי גובה. 10 מטרים ראשונים, 150-160 ס"מ, אח"כ 160-170, והלאה...
זה לא פייר שלפני עומדות גורילות. ויש גבול לכמה שהגבוה יכול להרים אותי.
ממרומי ה2 וחצי מטר שיצרנו יחד ראיתי איצטדיון שלם מלאאאאא באנשים, וכולם מרימים ידיים, וצועקים, וכל הגילאים היו שם. ומרטין ואנדי ודייב....
היה קשה, היה מעצבן, בעיקר כשפוסטמות שאני לא בטוחה איך מצאו את עצמן שם,למרות שאמרו שממשיכות הלאה, נעמדו מולי (באמת שרציתי להרביץ לה....), אבל אני יכולה להגיד- הייתי שם. וסביר להניח שזו פעם אחת בחיים....
ואם אלך שוב להופעה כלשהי, תזכירו לי- שרפרף.....
והעיקר שהיה in your room.
חלום....