תמיד ידעתי שזה זה, אבל זו ממש אמירה רצינית
כשדיברנו על הקשר שלי עם ההורים שלי, ועל הקשר שלו עם ההורים שלו, השיחה עברה להישתנות דרכי החשיבה בימינ אנו ומשם
להצהרה שלי-
לא כדאי שאהיה אמא (מסיבות שונות שלא אפרט כאן עכשיו)
תגובתו-
את צריכה את האיזון הנכון.
אתה מציע את עצמך ל...ניסוי?
אמא.... (לא כמחשבה של- אוי איך זה להיות אחת- אלא כמה שאומרים שממש ממש מפחדים או מופתעים)
זה טיפשי כי די כבר מהפחד הזה. אני יודעת שזה הוא, אני יודעת שנגמרו החיפושים, ואין ממה לחשוש ואין צורך להסתיר כלום כי אולי הוא יברח או כל מיני. אם זה לא היה זה, לא היינו מבזבזים כל כך הרבה זמן. זה כבר לא גיל 17 שמעבירים את הימים בקשרים שונים, זה כבר הגיל שאם זה לא זה, ממשיכים הלאה. למצוא את המיכסה שיתאים.
ועם זאת
יש דברים שלוקח זמן להגיד וקצות עצבים שלוקח זמן לחשוף
נשארה הבעיה
שאין מצב שיהיה לי מקום בבטן לילדים שלו
אבל יש זמן לדאוג לזה
לילה טוב.
לפני 15 שנים. 3 באוגוסט 2009 בשעה 20:03
