לפני 17 שנים. יום שבת, 28 בנובמבר 2009 בשעה 13:18
אכלנו ארוחת בוקר טעימה
וכל הזמן הזה חשבתי רק ש
קמתי בבוקר
לא יודעת...אני מרגישה בתוך לופ שלא יגמר. מיותר לחלוטין.
בת אדם אחת. והמצלמה הולכת אחורה ורואים שיש מסביב עוד עשרות, ומאות, ומיליארדים. והיו קודם ויהיו אחר כך עד שהשמש תחליט לשרוף אותנו או איזו מגיפה תגבור על המדע.
ושוב לקום בבוקר. לעבוד. ולישון
הגבוה אומר שמה שחשוב זה להנות מהתקופה הזו, עד שנגמר הזמן. אבל הכל נראה לי מיותר כל כך...