לפני שבוע דיברתי עם מישהי בעבודה. זה התפקיד שלה בין היתר, להקשיב ולייעץ לצוות. אבל אף פעם לא באתי בשאלות לא מקצועיות. הפעם, תוך שני משפטים, התחלתי לבכות.
לא בטוחה אם אני במקום הנכון
ואם לא אז מה כן
ובטח בכל מקום ימאס לי
לא חושבת שאני טובה בזה
לא משקיעה מספיק זמן ואנרגיות
וזה סוג של מעגל.
הא הייתה מקסימה, באמת. יודעת לשאול את השאלות הנכונות וללחוץ על כל הכפתורים המוסתרים.
בסוף גם נתנה לי מספר של מרכז שנותן שרות פסיכולוגי/אימונאישי לעובדים.
שבוע התלבטתי אם זה יעבור ואם מדובר בכמה ימים ואחריהם שוב יהיה בסדר (יחסית) ואם אני יכולה לבד
אבל היום החלטתי. זה לא יזיק. זה כבר תקופה ארוכה של התלבטויות וחרדות.
בערב אתקשר.
אלא אם שוב אתחרט.
ואולי בקרוב גם אתחיל ללמוד יוגה. בתקווה לעבוד גם על הערוצים הפנימיים דרך הצינורות החיצוניים.
עוד משהו שאני רוצה כבר הרבה זמן ותמיד הצעד הראשון מפחיד אותי, בכל דבר
וגם עניין הכסף.... קנינו אוטו (יאיייי) ואני לומדת ספרדית ועוד איזה קורס מתחום העבודה
ואני קצת רוצה לייזר לעיניים
אבל הגבוה (שמעודד את כל הנ"ל כי "אני אתך לא משנה מה תחליטי") מסביר את הדחייה של הניתוח בכך שחשוב לי יותר להשקיע בדברים של בפנים מאשר של בחוץ...
תמיד לימודים יהיו קודם, לא?
לפני 14 שנים. 10 בפברואר 2010 בשעה 9:33