אז אחרי שבועיים שלושה כאלו, החלטתי שלפני שאני מתקשרת למכון הפסיכאטרי (לא ישר לתרופות, אולי הם יפנו אותי לפסיכולוג מטעמם?), אנסה משהו אחר. דיקור נשמע לי נחמד. אז מה אם פעם הרבצתי לאחות שניסתה לתת לי חיסון ועד היום קשה לי עם בדיקות דם ועושים לי עם הצינורית של הילדים. זה שונה. אולי אפילו אהנה מזה.
אז התקשרתי ולמחרת כבר הלכתי לייעוץ במרכז לרפואה משלימה.
ונפלתי על פסיכיאטרית.
והיא אמרה לי ללכת על טיפול תרופתי.
מוזר שאחרי כמה שאלות היא מגיעה למסקנה כזו. בלי לשאול על נסיבות מקלות, בלי לחשוב על דרכים אחרות...
אני יודעת למה אני מסוגלת להגיע למסקנה כזו, אבל היא לא יודעת כל מה שאני יודעת....
היא גם שאלה אם אני אנורקטית. הסברתי שאני מתאמנת ואוכלת ועושה בדיקות דם והכל בסדר. אבל כמעט אמרתי תודה.
להרגעה- באמת שאני רחוקה מתת משקל, ומודעת למחשבות שמלוות הפרעת אנורקסיה- ואין לי כאלו.
בשבוע הבא אני מתחילה דיקור, ואולי עוד כמה חודשים אלך לקחת תרופות.
אולי בינתיים אתחיל מעקב...תצפית אישית....
ואיזה זמן טוב יותר מזה להתחיל ללמוד קורס בפסיכופתולוגיה?
לפני 13 שנים. 19 באוקטובר 2010 בשעה 16:28
