היתה לי יומולדת בשבת.
והיה לי גם מצב רוח שלפני מחזור. שלא ישב טוב עם חיבתי העזה לימי הולדת (צינית שוטפת אתם יודעים?)
אז לא ממש נהניתי.
הלכנו לאינדירה. סוף סוף, הלכנו למסעדה, ויכולתי לא לאכול פסטה או סלט.
בד"כ אני לא אוהבת לאכול בחוץ. אין לי מבחר, ואם יש משהו שונה מהנ"ל, אז אפשר גם להכין בבית והוא לא ממש מגניב.
אז גם הודי אני מכינה, אבל היה טעים ושונה משלי:)
נראה לי שלאוכל בהודו, אני הכי מתגעגעת. לשבת במסעדה, לפתוח תפריט ופשוט לא לדעת מה לבחור. כל כך הרבה טעים וצמחוני, ולא צריך לשאול ולוודא ששום דבר לא חי לי בצלחת קודם...
פעם ישבתי בבית קפה פה, ואמרו לי שיש מטבלים ודגים בארוחת בוקר. אז ידעתי את הדגים להעביר מיד לגבוה. הם לא טרחו להגיד שאחד המטבלים זה איקרא, ואחרי שכמעט הקאתי את הנשמה, אמרו לי שאני המיעוט ולכן לא אומרים שיש איקרא במנה!
ונחזור ליומולדת (אני ממש אסוציאטיבית היום...מקווה להצליח לשמור על קו אחיד עד סוף הפוסט)
הגבוה אמר שהמתנה תתעכב בכמה ימים. השד הטזמני מגיע במטוס.
אה?
מאז אני רק סקרנית יותר, והיום הוא אמור לאסוף את "השד הטזמני משדה התעופה"
מעניין מה זה....
נו כבר!!
לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 8:25
