ילדונת יקרה שלי, דאדי אוהב אותך!!
לכן כל כך כאב לי לראות כיצד חוסר הביטחון והביקורת העצמית מכרסמים בתוכך.
השתדלתי שלא לומר לך כמה את יפה ומוכשרת, למרות שבשבילי את "הכי בעולם!".
רק הקשבתי וכאבתי את כאבך.
מחיתי דמעה סוררת שגלשה במורד פנייך, וכשדמעותייך חברו ביניהן לנחל שוטף, גם דמעותי זלגו עמהן.
כשנגמרו לך המילים... ערסלתי אותך בידיי שעה ארוכה... וכשחשתי שגופך רפה מעט, הנחתי אותך על הספה מכוסה בכרבולית ויצאתי.
כי זה מה שהיית צריכה ואני תמיד שם בשבילך.
אבל תדעי שיהיה גם חינוך (אני יודע שאת קוראת לזה "עונש", אבל אני מתעקש על "חינוך").
מחר, מחרתיים, אולי בעוד שבוע... מתי שאחשוב שזה נכון עבורך.
זה יהיה קצת כואב... אולי משפיל... אבל זה יעזור לך לשחרר.
זה יעזור לך לזכור שאת שלי ולכן את מיוחדת.
אגרום לך להתמסר ולחוש את עוצמתי בנפשך.
כי זה מה שאת צריכה ואני תמיד שם בשבילך.
אוהב,
דאדי