אותך אשא בשתי ידיי

חלמתי ששנינו מתחת לשמיכה

גוף לגוף

מתחממים

נוגעים

ואז זה הפך לסיוט

כי לא רציתי להתעורר

לשוב לחוש את הריק והחידלון

 

אין כאן פואנטה 

רק תחושות

ורגשות 

וחלומות.

 

היא קראה לי דובי

וזה היה חם ונעים ומדויק. 

כי זה אני. דובי.

 

יש דובי ממורמרי – זה שיושב בחושך, רואה את כל הזאבים וממורמר על העולם ועל עצמו, ועל זה שאף אחת לא רואה את הכוח שיש לו מתחת לפרווה.

יש דובי חמודי – זה שאצלו הכול ורוד והוא רוצה רק להתכרבל, ללטף, להריח אותך ולשכוח מהעולם.

יש דובי לא-לא – מלא קוצים, שיניים חשופות, "אל תתקרבי, אל תיגעי, תעזבי אותי בשקט". אבל בפנים? דובי קטן שקצת רע לו.

יש דובי עצוב לי – זה שצריך חיבוק חזק ושמישהי תאהב אותו גם כשהוא כבד.

יש דובי מצחיקוני – זה שזורק בדיחות מטומטמות, ששר שטויות, שרוקד מגושם כמו דב ושיגרום לך לצחוק תוך כדי שהוא טורף אותך.

יש דובי אכפת לי – הרגיש הזה שתמיד רואה אותך, שומר, קשוב, וכשכואב לך הוא כבר שם עם חיבוק דוב ענקי.

ויש דובי טרופתי – טוב, זה לא ממש דובי, זה יותר דוב עם שיניים וטפרים. רוצה לקחת אותך, להחזיק אותך חזק, לטרוף אותך ולהשביע בך את רעבונו.

אני דוב מלא בדובים.

 

ונמאס לי להיות לבד.
אני בנוי לחבק ואני בנוי לטרוף.

 

אז אם את רוצה את הדובי הזה...

הדובי זמין.

אך לא לכולן ולא סתם.

תשלחי הודעה שמסבירה:

למה את?

ולמה דובי?

 

מחכה.

דובי

 

אני צריך אותך קטנה וחשופה.
אני צריך אותך נטולת אגו
אני צריך שתתחנני! 

כשאת מתחננת יורדים ממך כל השכבות: הרעש, הצורך להחליט, הלחץ לבחור, להוכיח, להילחם.
ואז אני יכול להחזיק אותך, לשבור אותך, לבנות אותך מחדש - זה הופך אותנו ליותר שלם, ליותר אני.

כשאת מתחננת אין יותר ים של רצונות סותרים שסוחפים אותך... יש רק רצון אחד ברור וחד!!
כניעה מתוקה, שקטה, מלאה.
את טובעת בתוכי, נושמת אותי, וזה נותן לך שקט. זה נותן לך את השקט שאת זקוקה כדי שתוכלי להרגיש אהובה.

אני צריך אותך לא פחות מכפי שאת צריכה אותי.
אבל אני צריך אותך רוצה! מתאווה! מתחננת!

את מבינה?!
את צריכה לבקש
לרצות
להתחנן

בואי!

תתחנני!

כי לא תקבלי אחרת!

היכולת להעניש

השליטה

הכוח שלי על הגוף שלה

אין דרך להסביר את זה במילים

 

אני עושה כל כך הרבה

אז למה אני מרגיש כל כך ריק?

ריקנות מהסוג שממלא.

היא מציפה אותי, רוצה להתפרץ, להישפך החוצה.

ואת לא כאן.

לא כאן להיות הכלי.

לקבל אותי. 

לספוג בגוף שלך את הכאב שלי.

לבכות בשבילי.

להרגיש את חוסר האונים שלי.

להיחדר.

להתמלא.

שאשתמש בך.

שתהיי בשבילי.

שלי.

את רוצה שאהיה חזק, שאוביל, שאהיה יציב, שתמיד אחזיק אותך. 
את רוצה מישהו שרואה אותך ואת הצרכים שלך, מישהו שמבין את הפחדים ואת הרצונות הכי עמוקים שלך.
את מחפשת גבר שלא יתפרק ושלא יברח כשזה נהיה אמיתי.

ואני זה. ברוב הימים אני בדיוק האיש הזה.

אבל יש ימים שאני לא.

יש רגעים שאני עייף, כבד, מבולבל, פגוע, או סתם מרגיש כאילו משהו בתוכי נסדק.

אני לא טוב בלהראות את זה. אני בטוח לא מדבר את זה. זה נראה שאני מתרחק, אבל אני רק נכנסתי למערה שלי.

את מבינה? 

זה לא שאני לא רוצה... אני פשוט הלכתי לאיבוד. 

ואני צריך שתהיי שם בשבילי!! אני צריך שתיכנסי אחרי ותמשכי אותי החוצה. 

אם את רוצה אותי, את מקבלת את הכול - את החוזק, את הרגישות ואת ההכלה, אבל גם את השברים שקיימים מאחורי הקיר הזה.

 

אם את צריכה אותי תמיד האבן הבלתי-מתפשרת, תמיד על 100%, בלי נפילות, בלי רגעי חולשה... אז כנראה שאני לא הבן-אדם בשבילך.

אבל אם את יכולה להסתכל עליי גם כשאני לא מושלם, אם את מסוגלת להישאר קרובה גם כשהקול שלי שקט יותר... את הילדה שאני מחפש! 

כי אני לא מתחזה.

אני פשוט כאן, שלם בחוסר שלמות... אני.

ואת?

בשש קם צייד
ויצא את ביתו
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב
לא הצליחה דרכו
גם צמא גם רעב
אחזו אותו.

סר פנים ונסער
חזר לכפר
והנה ברבורה בנהר
לבנה ויפה
אוהבת... זקופה...
מיד
חץ שמט באחת.

שם ראשו על הכר
הצייד שעייף
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה ענוגה
אל הבית פרצה
ובידה הקטנה
אחזה נוצה.

שתי עיניה מצפות
יפות, מבקשות..
כל הלילה חלם
על בשרה הלבן
מחר
לך ליד הנהר.

 

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו
אל המים צעד
ושמט קשתו.
כבר עייף מהציד
מאימת הפגיעה
חיכה שתבין
שתגיש את עצמה.

ברבורה לבנה
רצתה את הלב
ובלי חץ או מילה
התקרבה לצייד.
באה
צללה בצילו.

שלב ראשון

אני מעצב את הילדה שלי לפי הרצונות שלי, לפי הצרכים שלי.

מלמד אותה איך לדבר, איך להתנהג, איך להסתכל עליי בעיניים גדולות מלאות הערצה.

אני יוצק לתוכה את האישיות שלי, את הערכים שלי, את התשוקות שלי – עד שהיא הופכת להיות אני.

 

שלב שני

אני לוקח אותה מתי שבא לי, איפה שבא לי, איך שבא לי. פותח את הרגליים שלה, נכנס עמוק, ממלא אותה בי שוב ושוב. היא הכלי שלי... הגוף שסופג את כל החרמנות שלי, את כל הכוח שלי.

כשאני גומר בתוכה וכשהיא בולעת את טיפות הזרע, זה אני שזורם בתוכה והופך אותה לעוד יותר שלי. הגידול והשימוש כרוכים זה בזה. רגע אחד אני מלטף אותה ולוחש שהיא ילדה של אבא וברגע השני אני דופק אותה חזק ומשאיר אותה מלאה, ואז שוב מלטף, הפעם בתחושת גאווה על הילדה הטובה.

 

המטרה

היא גדלה בתוכי, ואני גדל בתוכה.

הכמיהה שלה להיות לידי, הרעב שלה למגע שלי, ההתרגשות שלה כשהיא מתחתיי, העיניים שמביעות התמסרות, הגוף שנרפה ונרגע בזרועותיי – זה כל מה שאני צריך!

אני מחפש את זו שמוכנה להפוך להיות בדיוק זה - הילדה שלי. הכלי שלי.

 

היא שכבה מולי.
ראיתי את זה בעיניה.
מתחת לחיוכים הרכים ומתחת לקול של המטפל שמקשיב ומחבק, היא זיהתה את הצל. 
היא זיהתה את הטורף שמחכה בשקט... עיניים צהובות בחושך.
והיא התמסרה אליו. 
היא שכבה שם, גוף לבן ועירום, עיניים פקוחות בלי פחד – יודעת שאני עומד להעלים אותה לתוך עצמי. 

וברגע שהידיים שלי נגעו בה, הכול נעלם. לא היה יותר מאבק פנימי, לא היו יותר קולות ששואלים "מי אתה באמת". 
היה רק אני - שלם... מושלם!! 

אחזתי בשיער, משכתי לאחור עד שהצוואר נחשף כמו קורבן. נישקתי, מצצתי, נשכתי עד שסימנים אדומים פרחו על העור. שרטתי. היא נאנחה, אבל לא התנגדה – היא הייתה שלי. 
צעצוע מושלם בידיים של ילד גדול שסוף סוף קיבל את מה שחיכה לו.
לא שאלתי רשות. פשוט חדרתי. חזק. עמוק. כאילו הגוף שלה נבנה במיוחד בשביל הרגע הזה. זיינתי אותה כמו שטורף לוקח את מה ששייך לו – בלי התנצלויות, רק תשוקה טהורה ששוטפת הכול. 
והיא הייתה שם. לגמרי. בשבילי.

באותו לילה הבנתי: שני הצדדים שלי לא נלחמים יותר. המטפל והטורף – הם אותו אדם. אחד לא קיים בלי השני. היא נתנה לי לראות את זה. היא נתנה לי להיות שלם.

אחרי תקופה ארוכה שהתרחקתי מהbdsm, עכשיו חזרתי. לא מסתתר יותר. שלם יותר. מוכן לפגוש את זאת שמוכנה להיראות, להיראות באמת, ולהתמסר לצל שבי.

 

אחד הדברים המופלאים בבדסמ הוא שניתן להביא את הפגיעות בצורה הכי חשופה ולאפשר לפרטנר.ית למלא אותה.

אצל נשלטים.ות זה ברור... אבל גם אצל השולטים הצורך בבדסמ מגיע מתוך מקום של פגיעות וחוסר, רק שלרוב יש להם פחות לגיטימציה להביע אותה.

אני מדבר בעיקר על עצמי...  לראשונה הבנתי שהשליטה משמשת אותי כמגננה מפני חוויית הפגיעות שממנה אני נמנע.

לו הייתי יודע לחבק את הפגיעות שבי, 

לו הייתי מאפשר לה לראות את החרדה, 

לו הייתי מוכן להיות חלש וזקוק, 

לו הייתי מאפשר לה ללטף, 

לכשאהיה...

זה יקרה! 

כי את שם בשבילי.