את רוצה שאהיה חזק, שאוביל, שאהיה יציב, שתמיד אחזיק אותך.
את רוצה מישהו שרואה אותך ואת הצרכים שלך, מישהו שמבין את הפחדים ואת הרצונות הכי עמוקים שלך.
את מחפשת גבר שלא יתפרק ושלא יברח כשזה נהיה אמיתי.
ואני זה. ברוב הימים אני בדיוק האיש הזה.
אבל יש ימים שאני לא.
יש רגעים שאני עייף, כבד, מבולבל, פגוע, או סתם מרגיש כאילו משהו בתוכי נסדק.
אני לא טוב בלהראות את זה. אני בטוח לא מדבר את זה. זה נראה שאני מתרחק, אבל אני רק נכנסתי למערה שלי.
את מבינה?
זה לא שאני לא רוצה... אני פשוט הלכתי לאיבוד.
ואני צריך שתהיי שם בשבילי!! אני צריך שתיכנסי אחרי ותמשכי אותי החוצה.
אם את רוצה אותי, את מקבלת את הכול - את החוזק, את הרגישות ואת ההכלה, אבל גם את השברים שקיימים מאחורי הקיר הזה.
אם את צריכה אותי תמיד האבן הבלתי-מתפשרת, תמיד על 100%, בלי נפילות, בלי רגעי חולשה... אז כנראה שאני לא הבן-אדם בשבילך.
אבל אם את יכולה להסתכל עליי גם כשאני לא מושלם, אם את מסוגלת להישאר קרובה גם כשהקול שלי שקט יותר... את הילדה שאני מחפש!
כי אני לא מתחזה.
אני פשוט כאן, שלם בחוסר שלמות... אני.
ואת?