אותך אשא בשתי ידיי

מחר תהיי שלי. 

אחזיק בך חזק. 

אפרוק בתוכך... אפרק אותך... אותי. 

זה יהיה לאט, אני אשחק בגוף שלך, אמצה כל נקודה בו שעושה לי נעים. 

אני חושב על הכוס שלך, על הציצים, על הטוסיק, על הפה, על הפנים היפות, על השיער... 

את תתני לי את עצמך... תתמסרי... תאפשרי לי להשתמש. 

אני זקוק לך.

לילה טוב מתוקה 😘

אטפל בך. 

אעטוף אותך.

תרגישי אותי. 

תהיי שלי. 

אנשום בשבילך. ❤️

תגידי לה שיש גבר שמזיין אותך. 

תגידי לה שיש גבר שעף עלייך בטירוף.

תגידי לה שהגבר הזה מת על הריח שלך ועל העור שלך ובמיוחד הוא אוהב את הציצי שלך ויכול למצוץ אותו במשך שעות.

תגידי לה שהגבר הזה אוהב למרוח את הזין שלו על הפרצוף שלך ולחדור לך עמוק לגרון.

תגידי לה שהגבר הזה מנצל אותך כדי לממש את הפנטזיות שלו אבל הוא גם גורם לך לצרוח בעונג.

תגידי לה שבפעם האחרונה שנפגשתם כאב לך הכוס יומיים. 

תגידי לה שהגבר הזה חולם על הזין שלו מגואל בדם שלך...

זה בטח יגרום גם לה לחייך... וגם אם לא, אני בעד לומר את האמת.

תמיד!! 😇

היא חכמה, חדה, חזקה, יפה... סמנכלית בכירה שמעטים עומדים בקצב שלה... היא לא מתנשאת אך לידה כולם מרגישים קטנים.

היא לא אישה שיש לה בעלים... היא לא שייכת... היא לא אישה שמזיינים... היא לא אישה שיורדת...

עד ש...

אני מושך את גופה הקשור ומטה את ראשה מקצה המיטה לאחור, שפתיה החשוקות נפתחות בלית ברירה ואיבר מיני ממלא את פיה וגרונה. אשכיי מתחככים על פניה היפות וירכיי מצמידות אותן עמוק תחתיי. 

כשהיא תחתיי היא לא יותר מחיה מיוחמת וזקוקה. 

שלי ובשבילי. 

אז נכון שיצאתי מהסרט של השולט הקלאסי כי אני עדין מדי ויותר מדי מרצה. 

אבל השליטה היא חלק ממי שאני. לעיתים בעוצמה ולעיתים על אש נמוכה, אבל זה מבעבע תמיד! 

אני תמיד דומיננטי ויש לי צורך לנהל ולשלוט... אך זה יותר עמוק, מצד אחד יש בי צורך לעטוף ולטפל ומצד שני אני שם בשבילי... אני לוקח... אני רוצה להשתמש...

אני יודע שזה נשמע רע ואנוכי... גם לי היה קשה עם החלקים האלו שבי. זה הכי לא אני, לכן טמנתי אותם עמוק עמוק.

אני גם מאוד טוטאלי... כשאני נכנס למשהו, אני נכנס עד הסוף - אני חושב עליה כל הזמן ותמיד רוצה יותר. זה מעייף ולא מחזיק לאורך זמן. אז למרות שאני רכושני וטוטלי אני משתדל לתפוס את עצמי, להאט... לאפשר לתהליכים להתבסס, אבל בתוכי אני רחוק ועמוק. 

אני מורכב מגוונים רבים... אוהב, אנוכי, מכיל, שומר, מאופק, חושב, שולט, מרצה, סקרן, חרמן, רוצה, נותן, לוקח, משתמש, עדין, רגיש, מחוספס...

זה אני!

חזרתי! 

מלפף את החבלים סביב ידייך, מותח את זרועותייך לאחור... את נאנקת... אני מותח עוד קצת. 

החבל נכרך בין שדייך ומדגיש את קווי המתאר המהפנטים... אני מהדק את החבלים... עוקד את רגלייך בפיסוק שחושף את ערוותך הפגיעה. 

מלפף את החבל סביב צווארך וחש את נשימתך נעתקת בתערובת של חשש וחוסר אונים. לרגע את מנסה להילחם, אך במשנהו את מרפה ומתמסרת לחבלים המתהדקים סביב צווארך, מניחה את נשמתך בידי.

את מוטלת חסרת אונים לרגליי - עכשיו את שלי! 

זה יהיה חזק ועמוק ילדה שלי... 

because daddy takes what daddy needs. 

(נגמר לי המנוי ואני מתלבט אם לחדש, מרגיש שאני צריך קצת לדייק את עצמי... אז בינתיים דמיינו כאן תמונה של ילדה קשורה וחסרת אונים שעטופה בגופו המכיל של דאדי, רגע אחרי שהוא רוקן בתוכה את דחפיו האפלים). 

סחוט פיזית ורגשית. הגעתי לא מזמן הביתה.
קצת בדיכי והרבה עייף.
ואז ראיתי את מה שכתבת....

רוצה לפרק אותך ילדה, רוצה לנעוץ את אצבעותיי עמוק בבשרך ולקרוע אותך לגזרים.

אבעל אותך בכוח ואמלא את חיי בתוכך. לא אשאיר לך אוויר... רק אני אהיה בעולמך.
אעשה אותך שלי!!

ככה אני אוהב אותך ילדה!! ❤️

"דאדי, למה אתה כל כך מוטרד?" 

"כי יש משהו שמעסיק את הראש של אבא" 

"ולמה בולט לך במכנסיים?" 

"אני לא יכול להגיד לך" 

"למה?" 

"כי אני מתבייש" 

"ממי?" 

"אממ... ממני... וגם ממך"

"למה אתה מתבייש דאדי?" 

"כי זה דברים שלא מתאים שדאדי יחשוב עליהם"

" אבל דאדי, אני לא מתביישת..."

"ממה את לא מתביישת ילדה?"

"מזה שאני רוצה שתכניס את מה שבולט לך במכנסיים עמוק עמוק לתוכי, ושתעשה לי את כל הדברים שעוברים לך בראש"

אעע 😵

בהמשך לפוסט הקודם, שאלו אותי מהו הסיפור על הדבורה והכוורת. 

אז לאלו שמתעצלים.ות לדפדף אחורה בבלוג שלי, הנה הסיפור (ותודה, כי בזכותכם קראתי שוב את מה שכתבתי אז ו...וואלה אני די מוכשר 🙃) :

הָיֹה הָיְתָה דְּבוֹרָה קְטַנָּה שֶׁחַיָּה כָּל יָמֶיהָ בַּכַּוֶּרֶת הַגְּדוֹלָה. 

כָּל יוֹם יָצְאָה הַדְּבוֹרָה לַעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה - לְהָבִיא אַבְקַת פְּרָחִים ולְהַאֲכִיל אֶת הַמַּלְכָּה וּשְׁאָר הַצֶּאֱצָאִים.

הַדְּבוֹרִים שֶׁסְּבִיבָה זִמְזְמוּ תָּמִיד יַחְדָּיו, וְאַף שֶׁנִּסְּתָה לִהְיוֹת חֲרוּצָה, הֵן לָקְחוּ אוֹתָהּ כְּמוּבַן מֵאֵלָיו.

עֲצוּבָה הָיְתָה הַדְּבוֹרָה וְחַיֶּיהָ הָיוּ אֲפֹרִים, וּבַלֵּילוֹת חָלְמָה עַל חַיִּים אֲחֵרִים.

בַּחֲלוֹמָהּ, כְּנָפֶיהָ הָפְכוּ גְּדוֹלוֹת וְצִבְעוֹנִיּוֹת וְעָפָה הִיא בֵּין פְּרָחִים וְכַלָּנִיּוֹת.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיטָה הַדְּבוֹרָה שֶׁזֶּהוּ... דַּי! מֵעַתָּה בַּכַּוֶּרֶת יִסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדַי.

יָצְאָה הַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה, פַּרְסָה כְּנָפַיִם וְהִמְרִיאָה אֶל עַל לַשָּׁמַיִם.

זֶה הָיָה מַדְהִים! זֶה הָיָה נִפְלָא! הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָל מָה שֶׁצִּפְּתָה.

לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ נִפְרַס עוֹלָם מָלֵא בִּצְבָעִים וְרֵיחוֹת, כְּאִלּוּ מַמְתִּין שֶׁתֵּצֵא וְתִטְרֹף.

רָצְתָה הַדְּבוֹרָה לִמְצֹא בֵּית מִשֶּׁלָּהּ, מָקוֹם שֶׁבּוֹ תּוּכַל לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשָׁהּ,

אַךְ עָבְרָה שָׁעָה... עָבְרוּ שְׁעָתַיִם... וְהַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה הִתְעַיְּפָה בֵּינְתַיִם.

וּפִתְאוֹם, רָאֲתָה יְצוּר חָדָשׁ... חֶרֶק שָׁחֹר מָלֵא בְּעֵינַיִם.

עָפָה הַדְּבוֹרָה לְעֵבֶר הַזְּבוּב וְסִפְּרָה בִּתְמִימוּת שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת הִיא מָקוֹם יִשּׁוּב.

חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ הַזְּבוּב הַחַמְדָן וְחִכֵּךְ יָדַיִם - "בּוֹאִי דְּבוֹרָה חֲמוּדָה - בֵּיתִי נִמְצָא בְּאַשְׁפְּתַיִם".

אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַזְּבוּב, הִתְמַלְּאָה הַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה גֹּעַל וְתִעוּב, 

רְגִילָה הָיְתָה לְרֵיחוֹת הַכַּוֶּרֶת, וּבְבֵיתוֹ שֶׁל הַזְּבוּב רַק זֶבֶל וּמָוֶת.

נִסְּתָה הַדְּבוֹרָה לִבְרֹחַ... 

אַךְ הַבֹּץ הָיָה טוֹבְעָנִי וְהַזְּבוּב טוֹרְדָנִי.

פְּצוּעָה וַחֲבוּלָה הִצְלִיחָה הַדְּבוֹרָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַלְּפִיתָה, וְעָפָה לִמְצֹא מָקוֹם אַחֵר לִבְנוֹת בּוֹ אֶת בֵיתָהּ.

הַזְּמַן עָבַר וְהַיֵּאוּשׁ רַק גָּבַר… 

מִסַּכָּנָה לְסַכָּנָה, שָׁכְחָה הַדְּבוֹרָה אֶת הַחֲלוֹמוֹת מֵהַכַּוֶּרֶת הַקְּטַנָּה.

נִסְּתָה הַדְּבוֹרָה כָּל רִגּוּשׁ, אַךְ לִבָּה הֶעָנֹג הָיָה מָלֵא בְּיֵאוּשׁ.

יוֹם אֶחָד הִבְחִינָה הַדְּבוֹרָה בִּיצוּר קָסוּם - כְּנָפָיו צִבְעוֹנִיּוֹת, וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ עָצוּם. 

בְּלִי דִּבּוּר וּבְלִי מִילָה, יָדְעָה הַדְּבוֹרָה שֶׁמָּקוֹם זֶה הוּא שֶׁלָּהּ.

הֵבִינָה הַדְּבוֹרָה שֶׁהַפַּרְפַּר לֹא יִחְיֶה לָנֶצַח, וּלְרֶגַע נִמְלָא לִבָּה עֶצֶב וְהִיא הִסְּסָה בַּפֶּתַח…

נִסְּתָה לְהִתְרַחֵק... חָשְׁשָׁה שֶׁלִּבָּה עָלוּל לְהִתְפָּרֵק.

אַךְ הַפַּרְפַּר פָּרַס כְּנָפַיִם וּלְקָחָהּ בֵּין הַיָּדַיִם.

הִתְכַּרְבְּלָה הַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו וְהִתְעַטְּפָה בִּכְנָפָיו… וּלְפֶתַע הֵחֵלָּה לַחֲלוֹם אֶת חֲלֹמֹתָיו.

וּבַחֲלוֹמוֹתָיו, כְּנָפֶיהָ הָפְכוּ גְּדוֹלוֹת וְצִבְעוֹנִיּוֹת וְעָפָה הִיא בֵּין פְּרָחִים וְכַלָּנִיּוֹת.

את קופצת ומקשקשת בלי סוף, ואבא מביט מהופנט בילדה היפה שלו, עושה את עצמו מקשיב...

כשאבא אומר לך שהגיע הזמן ללכת לישון, את מעווה את פרצופך המתוק ורוקעת עם הרגל, אך מניחה לאבא להוביל אותך לאמבטיה.

אבא פושט ממך את הבגדים בזריזות ותוך כדי מציץ על שדייך וערוותך - את מסתובבת בחדר וממשיכה ללהג, את מרגישה נינוחה מול אבא, למרות הבליטה שהולכת ותופחת במכנסיו. 

אבא מקרצף את גופך ומעסה את שערותייך בשמפו, נזהר שלא ייכנס לך לעיניים... שוטף, מעסה שוב במרכך ושוב שוטף. אחרי זה הוא  מצחצח לך את השיניים באמבטיה (אבא אומר שזה יותר חסכני לצחצח באמבטיה מלחזור אחר כך שוב רק כדי לצחצח את השיניים בכיור), עוטף אותך במגבת ונושא אותך אל המיטה.

אבא אומר שהוא הכי אוהב את החורף... בעיקר בגלל הפיג'מות - אין על הפיג'מות של החורף! הפעם הוא קנה לך פיג'מה חדשה - פיג'מה לבנה ופרוותית עם ציור של חד קרן. את מתרגשת מהפיג'מה ואפילו לא שמה לב שאבא לא הלביש לך את התחתונים. זה הויכוח הקבוע... אבא לא ישן עם תחתונים, לדעתו צריך לתת אוורור ומנוחה לעניינים שם. יש מצב שאם לאבא היה פות הוא היה חושב אחרת... אבל זה לא כל כך חשוב. 

אבא מספר לך את הסיפור על הדבורה שיצאה מהכוורת... את אוהבת את הסיפור הזה כי הוא כתב אותו במיוחד בשבילך, וכשאבא גומר את הסיפור הוא מכסה אותך בשמיכה, מנשק חזק חזק על הלחי, מביא לך את המוצץ, מכבה את האור ויאללה לישון.

מאוחר בלילה, כשאבא מסיים את העבודה על המאמר שלו הוא עובר בחדר הילדים ומביט במלאכית הקטנה שלו. אבא מתיישב לידך, נזהר שלא להעיר אותך ומלטף בעדינות את פנייך הצחורות. את נראית טהורה כל כך ואבא רוצה שתהיי שלו...

הוא נשכב לידך, משתחל מתחת השמיכה ונצמד לגופך החם. עינייך נפקחות, את עירנית לגמרי, את יודעת מה הולך לקרות - אבא לוקח את מה ששייך לו.

אבא ממשש את גופך... את משמיעה אנקה ארוכה כשהוא סוחט את שדייך... ואז הוא הופך אותך על הבטן. הוא מפשיל את מכנסייך הפרוותיות והלבנות וחושף את הישבן החלק והלבן. לרגע הוא חוכך בדעתו אם כדאי להשתמש קצת בחגורה, אבל הוא מגורה מדי, ולכן מסתפק בנעיצת ציפורניו עמוק עמוק בישבנך. זה מוציא ממך גרגור ארוך של הנאה. 

אבא מפסק את ישבנך ומעביר יד מלאה שמן בתנועות ליטוף לאורך ולעומק - זה כמובן גורם לך להגביר את הגרגורים.

אך כשאבא מפשיל את המכנסיים שלו, את מפסיקה לגרגר. גופך מתקשח ואת עוצמת את העיניים במתח...

אבא חודר. 

בהתחלה בתנועות עדינות וקטנות, לוחץ כנגד פי הטבעת... מרחיב... מרפה... לוחץ שוב... מכניס את הכיפה... את מכווצת את גופך ואגרופייך בכאב אך לא מוציאה הגה. את יודעת שאבא לוקח את מה ששייך לאבא. 

אבא מניח לך להתרגל לתחושה הממלאת ואט אט חודר עמוק יותר לתוכך.

את מנסה להסדיר נשימה, זה לא כל כך כואב, אך את לא רגילה לתחושת המלאות הזאת - אבא ממלא את כולך!

את מרפה... את של אבא... תחושת המלאות הופכת בהדרגה לתחושת עונג, והקצב של אבא שנכנס קדימה ואחורה גורם לך לשקוע במין חצי-הכרה ולאבד את תחושת המקום והזמן. 

כשאבא פולט את עצמו בתוכך זה מעביר בך גלים גלים... גלים של חום, גלים של עונג... גלים של תחושת בטחון ושייכות. 

אבא יוצא... את מרגישה את הזרע מטפטף מהטוסיק... הוא מנקה אותך, מלטף בעדינות, מרים את מכנסייך, מטיב את השמיכה ורוכן לנשק על הלחי. לפני שאבא קם הוא לוחש לך שהוא מלא בגאווה בילדה הגיבורה שלו. 

את עוצמת את עינייך... את רגועה ושייכת...  

את ילדה של אבא!!