את זוכרת את הפעם ההיא שהייתי עסוק עם המחשב ולא היה לי זמן בשבילך?
ואת, מפלצת צומי שכמוך, לא מסוגלת להבין שיש עוד דברים שדורשים את תשומת הלב של אבא... אז את משתחלת ומתכרבלת על ברכיי, מנסה לגרום לי להתייחס אלייך.
אבל הפעם באמת שלא יכולתי, הייתי בלחץ.
אז עשית את מה שאסור לילדות לעשות - נצמדת וְהִתְנַעַנְתְּ... מרגישה את הגוש המתקשה של אבא... יודעת שהוא לא יכול להמשיך להתעלם.
אבא לא מרשה לעשות את זה, ואת יודעת שתיענשי על זה, אבל את, ילדונת קטנה, לא מסוגלת לדחות סיפוקים.
אני סוגר את המחשב ביאוש, יודע שלא תוותרי... את נותנת לי כל כך הרבה כוח, אז למרות שאני עייף ועצבני אני מסובב אותך ומשכיב אותך כשבטנך על ברכי.
את מרכינה את ראשך ומניחה לי להפשיל את מכנסייך - ידעת שזה יגיע.
אני לא מרחם... את כבר יודעת איך זה כשאבא כועס...
בהתחלה את סופגת בשקט, מעמידה פנים שאת גדולה, אבל זה מצטבר... הדמעות פורצות... שוטפות עימן את הַפְּגִיעוּת והדאגות, ומאפשרות לך לחזור להיות קטנטנה.
אני נושא אותך בידיי אל המיטה, פושט בעדינות את בגדייך, מלביש אותך בפיג'מה עם הלבבות ונשכב לידך... מחבק ומערסל.
ואת, מתכרבלת למרגלותיי, מניחה את ראשך על בטני ונרגעת עם המוצץ...
המוצץ של אבא!
את מוצצת בשבילך, לא בשביל אבא. המוצץ הזה מרגיע אותך, נוסך בך ביטחון... את מוצצת לתוכך את אבא.
ואט אט נעצמות עינייך ואת נרדמת... שבעה ובטוחה.
שלך,
Daddy Bear
