את עומדת בפתח חלשה ומרוסקת, תולה בי את מבטך העצוב והמיואש ודמעות ממלאות את עינייך החומות.
קשה לך להביע במילים והאמת שאין צורך... אבא יודע איפה כואב. 😢
אני עוטף אותך בחיבוק ארוך... עצוב לי שאת כל כך סובלת. הלוואי ויכולתי לעשות יותר 🙏
אני מרגיש את הסערה שמתחוללת בתוכך ושומע את הרצון להיעלם... שומע את המשאלה לחדול.
משכיב אותך על השולחן הגדול ומפשיט אותך בעדינות מבגדייך.
את שוכבת באפיסת כוחות ומניחה לי למתוח את ידייך ורגלייך ולקשור אותם לרגלי השולחן... את מרימה את ראשך בצייתנות ומאפשרת לי לחבוש לעינייך כיסוי ולהרכיב לאוזנייך את האוזניות האטומות.
אני רואה את שפתייך נעות ללא קול, לוחשות תפילה... "שעשני כרצונו".
*
*
*
גופך מצטמרר מהצינה שבחדר ופטמותייך מתקשות...
אינך שומעת כלום אך בתוכך... סערה.
אני גוהר מעלייך ומעביר בעדינות את לשוני על גופך, חוקר בלשוני את פנייך העדינות... משרטט את קו השיער הנדיר, שוקע בגומה החיננית שבלחייך ונושך בעדינות את שפתייך הדקות. זה נעים לך ואת מתרכזת במגע הלח והמלטף... שוכחת לרגעים את הכאב שבלבך.
הזמן עובר אך איבדת כבר את תחושת הזמן... אט אט את שוקעת... כל עולמך מתרכז בנקודה שבה פוגשת לשוני החמה בגופך המצטמרר.
*
*
*
אני עט על פטמתך החומה ויונק אותה בתאווה... אינך רגילה לעוצמה ואת פולטת יבבה, אך אני לא מרפה וממשיך לשאוב את גופך בשקיקה - הלחץ המתגבר הופך לרטט עמוק ונעים שמעלה בך גלים של עונג ורטיבות.
*
*
*
את יודעת שאבא אוהב את הטעם שלך... את יודעת שאבא יגמע כל טיפה שיוצאת ממך... לשוני לוחכת בזהירות את הדגדגן והשפתיים, משל היו סוכריה שאיני רוצה שתיגמר לעולם...
*
*
*
את נחה על השולחן מזיעה ומתנשפת... נוזליי מעורבים במיצייך... מכסים את גופך - מהפה ועד הירכיים. אני משחרר את אברייך המתוחים, מעסה בעדינות את החריצים האדומים שהותירו החבלים ונושא אותך אל הג'קוזי החם.
משכיב אותך במים המלטפים ומניח את ראשך על ירכיי... המים החמימים מכסים את אוזנייך... את עוצמת את עינייך ומחייכת חיוך של תינוקת שבעה ומוגנת.
ברקע... אדל שרה על הבטחה:
When the evening shadows and the stars appear
And there is no one there to dry your tears
I could hold you for a million years
*
*
*
רגע לפני שאת יוצאת שוב אל הקור, אני אוסף אותך בחיבוק עז ולוחש לך "עכשיו את לא לבד ילדה שלי".
חיבוק של אבא! ❤️