לפני שנה. 22 ביוני 2022 בשעה 21:30
צחוק תמים, ערפל שחור, חלל שאף אחד חוץ מאיתנו מסוגל להיכנס אליו. לא נפגשנו הרבה זמן. השמלה שלך שונה, כהה יותר, ושיערך צבוע אחרת. אני מרגיש חוט רך נכרך סביב זרועותיי, מכריח אותן להיצמד אחת לשנייה. את מתקרבת אליי, מחזיקה מספריים מספיק גדולות לגזור וילון בסגירה אחת. לרגע אני חושב שהגעת לשחרר אותי, אבל החיוך על פנייך מראה על כוונה אחרת. את סוגרת את המספריים מולי, מצחקקת, ואז משליכה אותן מחוץ לערפל. מחט ענקית, תופר את זרועותיי אחת לשנייה בזמן שחוט נוסף נכרך סביב צווארי. המחט ביד אחת, וכפתור בידך השנייה.
"הבובה שלי" הוא מה שאני שומע בזמן שאת תופרת את הכפתור לצווארי, לכוד בתוך ערפל שממנו בלתי אפשרי לברוח...