דמיון מתאר מציאות

המכונית מלאה בדלק, הלבוש מוכן וההתרגשות באוויר, ובמקום זה אנחנו נלחמים בנגיף שגורם הקאות ובחילות בלי סוף 😭😭😭

יש משהו מוזר, תחושה שנגרמת אחרי שהיא מתחילה לכעוס ולצעוק, כועסת מהעובדה שמישהו פגע בנפש ה"אוי כה פגועה" שלה. מילה אחת לא במקום, בדיחה אחת שבעינייה מוגזמת. היא כמו מגדל קלפים: כל כך יפה, אבל תן נשיפה אחת לא במקום...

בעצם, האם היא באמת יפה? נכון, השיער שלה צבוע, והיא לבושה מהודר, ואפילו מדברת באסרטיביות.

אבל בפנים, היא מכוערת, דוחה, מפלצת שחושבת שהיא מלאך שכל החיים שלו היה קורבן בגיהנום.

למה התחושת כעס שלנו מתחלפת בתחושת סיפוק? פתאום כל דבר נהיה מצחיק אחרי צפייה בפרצוף האדום שלה. 

פתאום, אושר רב מציף אותנו כשהיא מתרסקת, מתפרקת, מראה את מי שהיא באמת. היא לא מלאך מסכן, או יישות טהורה - היא סתם בת אדם, מלאה באותם פגמים, שאותם היא מחביאה במילים חסרות תכלית.

אולי אנחנו רוצים להיות הגיהנום שלה? אולי אנחנו צריכים להיות הגיהנום שלה? 

אני רוצה להיות הגיהנום הזה, להרגיש את הסיפוק והאושר בלהשמיד את הפרצוף המזויף הזה.

את לא קורבן כמו שאת מתעללת

את לא יפה כמו שאת מכוערת

ואת לא אלה כמו שאת אדם

אני אגיע אלייך, עם לב רעב, חיוך רחב ומילים חדות כתער. השולטת תהיה נשלטת.

בעבר חשבתי אותך לבלתי מנוצחת - עכשיו אני רוצה אותך בוכה...

מתחילת האנושות, בכל אזור שבו שלטו אלים, בני האדם הראשונים נוצרו. מתחת לאור אלוהי וכל יכול, הם היו יצורים שלמים לחלוטין.

אבל האלים התחילו לפחד מהם. אחרי הכל - הם היו שני חצאים ביישות אחת, זכר ונקבה. הם יכלו לערבב כוחניות עם רכות; אלימות עם מחשבה, ונחישות עם צניעות. על מנת שהיצורים המושלמים האלו לא יהיו יותר מאלו שיצרו אותם, האלים חצו אותם לשניים, ומאז הם חיים בתור חצי אחד.

אבל משהו אחר התעורר בתוכם, שכן, בכל אחד מהחצאים היה יצור קטן ללא צורה - אנימא בחצי הגברי, ואנימוס בחצי הנשי. הם הדביקו את השניים ביחד, גרמו לכל חצי לרצות להיות מחובר לאחד השני. האנימא הזכירה לגבר את נפלאות הצד הנשי, את השחרור בלהיות פגיע, את החיוכים הנוצרים מרכות וחום. האנימוס הזכירה לאישה את נפלאות הצד הגברי, את היופי בסלילת דרכים, תוקפנות, וההנאה בלקיחת סיכונים.

אנימא ואנימוס יכלו להיות חופשיים הרבה יותר אצל ילדים; בנות היו שאפתניות ונחושות, ועוד שבנים הראו רמה גבוהה של אמפתיה ורגש, בעיקר כלפי אימא שלהם. אבל כל שנה שעוברת מחלישה את היצורים שלכודים בתוכם, אלו שפעם הדביקו אותם אל הצד השני. גברים הפכו להיות נוקשים וקשוחים, מפחדים להיפגע או להיראות לא ראוים לכל מה שהשיגו. נשים הפכו להיות סבלניות, חייכניות, מצופות להיות עם הרגליים על האדמה ובלי שאיפות גדולות מדי.

אבל אנימא ואנימוס קיימים בכל אחת ואחד מהם. מדוע גבר חזק ובעל חומריות רבה חושק באישה הפגיעה והסבלנית, באותה מידה שגבר רך ורגיש חושק באישה חזקה ודומיננטית, שתבצע את ההחלטות ותשמור עליו?

 
והנקבה השקטה, שתיראה כמו האישה המושלמת לכל גבר - מדוע היא נמשכת אל אלו שלוקחים סיכונים, שלפעמים נוקשים מדי, ושלא מפחדים משימוש בכוח? הבחורה החזקה, בין אם נולדה כך או שעוצבה לאחת על ידי המציאות - מדוע היא נמשכת אל הגבר הרגיש, החשוף, שמסכים להראות את כולו כלפיה?

גבר לאישה, גבר לגבר, אישה לאישה - אנימא ואנימוס ממשיכים למשוך אותם אחד אל השנייה; אחד אל השני; אחת אל השנייה. אולי חלקם כבר התחברו אל היצור בתוכם, ולא מחפשים חצי נוסף כדי להרגיש שלמים. אולי איפשהו, היצור הזה הושמד אצל חלק מהם...

אבל דבר אחד בטוח - הם נמצאים בכל אחד מאיתנו.

אנימא - הנשיות הגברית.

אנימוס - הגבריות הנשית.

תודה לכל המארגנים והמארגנות על אירוע מדהים!
היה נחמד לראות את כולם - לא משנה התפקיד של כל אחד ואחת. ולהיות מהופנט (לא רק בגלל הג'וינט) על ידי אלילה ולהתמסר, להישאר חלש ולדעת שזה בסדר - מילים לא יכולות לתאר את האושר שהיה לי באותו ערב. העיניים שלי היו רק עליה, היא הייתה גבוהה ממני בהרבה, עיניים שנשארו מדהימות גם מאחורי מסיכה, חיוך שרק גורם לברכיים שלך לקרוס, ואופי המשלב רכות ונוקשות באותו זמן. רציתי לעשות כל מה שהיא ביקשה רק כדי לראות אותה מחייכת. תודה ענקית לאותה אחת, האחת!

ולמי שנתן לי את המצית - תודה! 

נ.ב: התחת שלי עדיין קצת כואב, אבל היה שווה את זה :)

בעתיד הרחוק, נפתחה חנות בשם "Love4Life". שם אפשר לנשים או גברים למצוא את האהבה המושלמת. לכל בניין 6 קומות, וככל שעולים יותר - גם האיכות גדלה יותר. 

אישה נכנסה לבניין, ופנתה למחלקת הגברים. בקומה הראשונה, השלט הכריז: "גברים יפים". היא החליטה לעלות קומה נוספת.

בקומה השנייה, השלט הכריז: "גברים יפים עם עבודה מסודרת ". היא החליטה לעלות קומה נוספת.

בקומה השלישית, השלט הכריז: "גברים יפים עם עבודה מסודרת שאוהבים ילדים". היא החליטה לעלות קומה נוספת.

בקומה הרביעית, השלט הכריז: "גברים יפים עם עבודה מסודרת שאוהבים ילדים ועם חוש רומנטי." היא החליטה לעלות קומה נוספת.

בקומה החמישית, השלט הכריז: "גברים יפים עם עבודה מסודרת שאוהבים ילדים, חוש רומנטי וטובים במיטה". היא החליטה לעלות קומה נוספת. 

כשעלתה לקומה השישית, גילתה שהיא בשיפוצים כאשר רובוטית רזה קיבלה את פניה ואמרה "אנו מצטערים, אך אנחנו עדיין עובדים על גברים גרסה 6. אנא בחרי אחד מהקומה החמישית, והצטרפי אל מיליון ואחת הנשים האחרות שקנו מקומה חמש, מתוך מיליון ואחת הלקוחות המאושרת שלנו. יום טוב!" 

זמן קצר לאחר מכן, גם גבר נכנס אל הבניין, ופנה למחלקת הנשים. בקומה הראשונה, השלט הכריז: "בנות יפות ". הוא החליט לעלות קומה. 

בקומה השנייה, השלט הכריז: "בנות יפות שאוהבות יחסי מין". 

כשניגש לשלם, רובוט קיבל את פניו.

"אתה לקוח מספר מיליון ואחד שקנה מקומה מספר שתיים. אנחנו שמחים שהצטרפת לעוד מיליון ואחד לקוחות מרוצים שקנו מאיתנו."

"יום טוב!"

תעשה לי 

תשלם לי 

תקנה לי 

תנקה לי 

תכבס לי 

תסדר לי 

תארח לי 

תארגן לי 

תמצא לי 

תתכופף לי 

תרים לי 

תסחוב לי 

תביא לי 

תביא לי, תביא לי, תביא לי, תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי תביא לי

אוי, נגמר לך הכל? 

אתה לידו, תעשה לי 

תשלם לי... 

צחוק תמים, ערפל שחור, חלל שאף אחד חוץ מאיתנו מסוגל להיכנס אליו. לא נפגשנו הרבה זמן. השמלה שלך שונה, כהה יותר, ושיערך צבוע אחרת. אני מרגיש חוט רך נכרך סביב זרועותיי, מכריח אותן להיצמד אחת לשנייה. את מתקרבת אליי, מחזיקה מספריים מספיק גדולות לגזור וילון בסגירה אחת. לרגע אני חושב שהגעת לשחרר אותי, אבל החיוך על פנייך מראה על כוונה אחרת. את סוגרת את המספריים מולי, מצחקקת, ואז משליכה אותן מחוץ לערפל. מחט ענקית, תופר את זרועותיי אחת לשנייה בזמן שחוט נוסף נכרך סביב צווארי. המחט ביד אחת, וכפתור בידך השנייה.

"הבובה שלי" הוא מה שאני שומע בזמן שאת תופרת את הכפתור לצווארי, לכוד בתוך ערפל שממנו בלתי אפשרי לברוח...