מתחילת האנושות, בכל אזור שבו שלטו אלים, בני האדם הראשונים נוצרו. מתחת לאור אלוהי וכל יכול, הם היו יצורים שלמים לחלוטין.
אבל האלים התחילו לפחד מהם. אחרי הכל - הם היו שני חצאים ביישות אחת, זכר ונקבה. הם יכלו לערבב כוחניות עם רכות; אלימות עם מחשבה, ונחישות עם צניעות. על מנת שהיצורים המושלמים האלו לא יהיו יותר מאלו שיצרו אותם, האלים חצו אותם לשניים, ומאז הם חיים בתור חצי אחד.
אבל משהו אחר התעורר בתוכם, שכן, בכל אחד מהחצאים היה יצור קטן ללא צורה - אנימא בחצי הגברי, ואנימוס בחצי הנשי. הם הדביקו את השניים ביחד, גרמו לכל חצי לרצות להיות מחובר לאחד השני. האנימא הזכירה לגבר את נפלאות הצד הנשי, את השחרור בלהיות פגיע, את החיוכים הנוצרים מרכות וחום. האנימוס הזכירה לאישה את נפלאות הצד הגברי, את היופי בסלילת דרכים, תוקפנות, וההנאה בלקיחת סיכונים.
אנימא ואנימוס יכלו להיות חופשיים הרבה יותר אצל ילדים; בנות היו שאפתניות ונחושות, ועוד שבנים הראו רמה גבוהה של אמפתיה ורגש, בעיקר כלפי אימא שלהם. אבל כל שנה שעוברת מחלישה את היצורים שלכודים בתוכם, אלו שפעם הדביקו אותם אל הצד השני. גברים הפכו להיות נוקשים וקשוחים, מפחדים להיפגע או להיראות לא ראוים לכל מה שהשיגו. נשים הפכו להיות סבלניות, חייכניות, מצופות להיות עם הרגליים על האדמה ובלי שאיפות גדולות מדי.
אבל אנימא ואנימוס קיימים בכל אחת ואחד מהם. מדוע גבר חזק ובעל חומריות רבה חושק באישה הפגיעה והסבלנית, באותה מידה שגבר רך ורגיש חושק באישה חזקה ודומיננטית, שתבצע את ההחלטות ותשמור עליו?
והנקבה השקטה, שתיראה כמו האישה המושלמת לכל גבר - מדוע היא נמשכת אל אלו שלוקחים סיכונים, שלפעמים נוקשים מדי, ושלא מפחדים משימוש בכוח? הבחורה החזקה, בין אם נולדה כך או שעוצבה לאחת על ידי המציאות - מדוע היא נמשכת אל הגבר הרגיש, החשוף, שמסכים להראות את כולו כלפיה?
גבר לאישה, גבר לגבר, אישה לאישה - אנימא ואנימוס ממשיכים למשוך אותם אחד אל השנייה; אחד אל השני; אחת אל השנייה. אולי חלקם כבר התחברו אל היצור בתוכם, ולא מחפשים חצי נוסף כדי להרגיש שלמים. אולי איפשהו, היצור הזה הושמד אצל חלק מהם...
אבל דבר אחד בטוח - הם נמצאים בכל אחד מאיתנו.
אנימא - הנשיות הגברית.
אנימוס - הגבריות הנשית.