|
|
|
בזכותה של פיבי (פיברומיאלגיה בשפת העם) פיתחתי פוביית אורגזמה.
כן כן מה שכתבתי.אז ככה:
היה סקס מדהים, הביצועים של הגבר מדויקים ואחלה אורגזמה, רק שהפעם התווסף עוד פרט קטן. באמצע הגמירה נתפס לי השריר של הבטן והגניחות הפכו לצרחת כאב.
הגבר מבוהל ולא מבין מה קורה, אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה. לא משנה שבסוף צחקנו מהסיטואציה, אבל התוצאה היא שיש לי פוביה חדשה.מי שבטוח הולך להרוויח מכל הסיפור הזה זה הפסיכולוג שלי 🤣
תמיד אהבתי את העיר. אפילו בחורף כשהיא אפרורית ומשרה אווירה של דיכאן קל. סיפרת לי שהדירה עברה שיפוץ ועיצוב מחדש ושאני מוזמנת לבקר. יותר נכון לקיים את הבטחתי לבוא לביקור בתום השיפוץ.
אמנם הקשר שלנו ונילי, אבל הצד הבדסמי שלי לא מוסתר ממך, גם אם לא בא לידי ביטוי. אולי קצת קינקיות במיטה, אבל לא יותר. מידי פעם שאלת אותי על בדסמ אבל לא העזת לנסות. דווקא יש משהו נחמד במשחק דחיית סיפוקים ההדדי הזה.
דאגת לנו לאוכל, אני דאגתי ליין וג'יונטים. וכרגיל בחרנו סרט שאף פעם לא נראה אותו ברצף מהתחלה עד הסוף, כי קוקטייל מולוטוב הזה של חרמנות, יין וויד משתלט על תוכניות.
אתמול אמרת שלא מסתדר לך איך אפשר להרגיש השפלה וסיפוק בו זמנית, נראה לך לא הגיוני. כרגיל הצעתי להדגים וכבר הייתי מוכנה ל"היית מתה" או "אמא שלי לא מרשה" או כל תשובה מפגרת אחרת, אבל הופתעתי לקבל הסכמה.
הופתעתי קצת, בכל זאת לא ציפיתי להסכמה, אבל שמחתי והמוח שלי ישר שלף תוכנית פעולה. אמרתי שאני צריכה להתקלח וביקשתי ממך להצטרף אלי. נכנסנו למקלחון המרווח, נתנו למים לנזול עלינו תוך כידי ליטוף אברים נעים. ואז ביקשתי ממך לרדת על הברכיים, להבליט את הישבן ולהצמיד את הלחי לרצפה. נתתי למים לרדת על גבך מקו המותן עד ללחי בזמן שאני עומדת מאחוריך, נוגעת בך ומחרמנת עוד קצת. כשהתחלת להתענג המגע הופסק וכך גם זרם המים הוחלף בשתן, שבדומה למים נוזל על גבך עד שהוא מגיע לרצפה.
בעודך בהלם ומנסה להבין מה קורה כאן אני מחדשת את המגע ומביאה אותך לסיפוק כמו שלא חווית עד כה.
הפסיכולוג שלי, גבר בן 60+, בעל רזומה מרשים וקילומטרג' לא קטן בקליניקה. כמו בכל קשר טיפולי אני חושפת לאט לאט שכבה אחר שכבה כשאני מרגישה מוכנה או אמיצה מספיק.
אני מבינה כי בשלב מסוים אשתף אותו גם בצד הבדסמי שלי. המטפלת הקודמת הייתה ונילית טהורה ונאלצה לעשות המון שיעורי בית, כי לא היה מושג מה זה העולם הזה. מידי פעם השתעשעתי במחשבה האם זה סקרן אותה מעבר לידע התיאורטי.
ולגבי הפסיכולוג הנוכחי, אני עדיין משתעשעת במחשבה האם, למרות כל הידע והניסיון שלו, אצליח לרענן את עולמו
כמו שאני לא מתפשרת על איכות הנשלט/ת, כך גם לא אתפשר על איכות הציוד.
פשוט ככה.
פתאום אני מבינה שחמאס מסשנים אותי כל ערב.
אני ממתינה לאזעקה ואחריה נכנסת להתקלח.
אמא שלכם זונה
לא חמוד אני לא רוצה שתקנה לי דברים, או תנקה לי את הבית, או תסיע אותי בזמן שאתה מנסה לסרסר באישתך ולשפץ לי את הבית.
מישהו עם קצת תוכן זו בקשה מוגזמת?
היתרון היחיד במלחמה הזאת הוא כל הגברים החסונים במדים שרואים בטלוויזיה. פטיש מילטנטי זה כאן ❣️
החלטתי לחגוג את יום ההולדת השנה למרות המלחמה. באיזשהו מקום זה היה אפילו דווקא בגלל המלחמה. כי לא מגיע להם לשבור את הרוח שלנו.
הייתה לי יום הולדת ממש כייפית, אפילו האזעקות תרמו לאווירה, כי לא כל יום אני מוצאת את עצמי דחוסה בממ"ד עם חבורה של שיכורים 🤣
את יום ההולדת הבא אני חוגגת במסיבת חוף שהיה פעם שייך לעזה. כי אין ספק שאנחנו מנצחים ♥️
ערה מחמש וחצי בבוקר, שוכבת במיטה בלי חשק לכלום. אפילו טיקטוק כבר לא מהווה הסחת דעת מהסיבות המובות.
הרצון לחזור לשגרה לצד ההבנה שזה לא הולך לקרות בקרוב, גורמים לעייפות מנטאלית. ובכל זאת מצליחה למצוא את הכוחות, כי אנחנו חייבים לנצח. גם בחזית וגם בעורף, כי אין לנו ברירה אחרת.
הימים קשים לכולנו, כעובדת חיונית אני עובדת המון. גם במשרדים, גם בבית, זומים, שיחות טלפון, התכתבויות עבודה לצד בדיקת דופק ושיחות ונטילציה עם חברים והמשפחה. מעייף מצד אחד, מצד שני העשייה נותנת לי את הכוחות לתפקד למרות הכל.
ההצגה חייבת להימשך 🇮🇱
אני במסע חיפוש אחרי דירה חדשה. התהליך עצמו מייגע נפשית ופיזית, אבל לפעמים גם מצחיק. רק אלוהים יודע איך הגעתי לדירה בבניין מלא חרדים. השתעשעתי במחשבה מה היה קורה אם הייתי עוברת לגור בבניין. דווקא הדירה מעולה, חבל.
