יש דברים שרציתי לומר

אתה יודע שהיתה לי אתמול יומולדת, אומרת הדודה תוך כדי צעידה בחוף.

לא ידעתי אמרתי, אבל המון מזל טוב, אולי הגיע הזמן שתהיי חברה שלי בפייסבוק והוא יזכיר לי.

נראה לך היא אומרת, אתה בומר עם ביצים נופלות, ואחכ כל מיני חברות שלך מנסות למצוא אותי ומידע עלי.

טוב טוב יא צניחת אסטרוגן לחביתוש בבטן, מזל שלא צנח לך האסטרוגן לסנטר הכפול.

חוצמזה, צניחת הביצים זה כיף, במיוחד בים המלח, הם פתאום צצות משום מקוםוצפות להם לפניך.

אח''כ חגגנו לדודה יומולדת בגלריה של אלמוג במושב נווה ימין, צמוד לחנות דג הזהב, פעם מזמן גרתי כמה בתים ליד המקום. הכניסה מתחילה בחנות דגי נוי, עוברת דרך מבוך חנות וינטאג' עם בובות וכלי חרסינה מוזרים, נראה כמו מוח של פדופיל.

אנחנו במחילת הארנב של אליס אומרת הדודה, עליזה אני אומר לה, בעיברית זה עליזה עוזרת הבית. והארץ הבלהות זה בית עשירים בקיסריה.

ואז מגיעים לארוחת בוקר יקרה וטעימה להחריד.

שבע וחצי במדד שלנו היה אומר ניב גלבוע.

חמודה, למה לא דיברת עם אמא או איתי, אני שואל את המתבגרת.

כי אתם לא קשובים !!!

אני לא קשוב? אני האבא הכי קשוב בתבל, האבא הכי קשוב עם ביצים נפולות למאה מטר גרירה בחול.

כן, אני ביקשתי ללכת לפסיכולוגית 

נו?

ולקח לך 10 שעות לשאול למה.

אמנם אמרתי לה, לא חשבתי שזה דחוף והיית צריכה לומר דחוף הייתי עוזב הכל שואל.

אבל בפנים ידעתי שנכשלתי, בפעם הבאה צריך להשתפר.

בדרך חזרה עם הדודה, עוקף אותנו רכב ספורט יוקרתי במיוחד ואדום.

אז מה אורך הזין שלו שואלת הדודה ?

שמונה ס''מ בזיקפה מלאה, אני עונה בלי לחשוב.

בטח גבר בין חמישים כמוך שנפלו לו הביצים.

פה חשדתי שצניחת האסטרוגן לסנטר כנראה נגעה בעצב חשוף. מה פתאום אני אומר לה, מדובר בפוסידון צעיר שרירי כמו שאת אוהבת במכונית ספורט של הביוקר שאבא קנה לו.

לא לא לא

זה גבר בן חמישים שצנחו לו הביצים והמכונית זה בעצם שק האשכים שלו.

צחקנו מלא וחזרנו לחיים, עטופים כמו בני אדם מנומסים, חביבים ונחמדים.

כי כולנו בסוף עם פער קל בין החוץ לפנים, בין מחשבות מחרידות לבני אדם טובים 

ואנשים שחושבים שאין להם פערים, מלחיצים אותי, חוסר מודעות זאת תכונה קשה.

הדודה ואני מכירים כל-כך הרבה שנים שאנחנו לפעמים מרשים לעצמנו להוריד את עור בני האדם ולהיות קצת מרושעים.

במיוחד בימי הולדת.

שמתי לב שכאשר אני כותב פחות פה, אני עסוק בחייםממש, היא מביאה סוג של יציבות ושלווה לחיים שלי, ממש ברכה

יש לי גם למי לבשל, אמנם יש חרפה קטנה בהתנגדות לשמנת מתוקה, מיטב הצרפתים מסתכלים בהשתאות. הכיצד.

אבל זה לא באמת משנה, בסוף אני אוהב לבשל לאנשים כפי רצונם, אז נולדות מלא מנות, כל אחד לפי טעמו.

הארוס של גבי פטיטו נמצא,אולי נמצאה גופת רוצח, המעבר הזה בין זוג אוהב לשינאה יוקדת, בין סקס לוהט ורגשות בוערים עד חניקת מוות להתאבדות. מותרות של צעירים. 

אלק בולדווין ירה בטעות על הסט, ולוחמי האש הם בעצם היו ונשארו כבאים, אישוני הכבאי, סמי הכבאי, לא סמי לוחם האש, המיתוג הזה פשוט מעצבן. אם יש לך בעיות רגשיות עם היותך כבאי, לך למקצוע אחר.

בכלל גם הזרגון הלוחמני הזה, אני מהיום לא מהנדס, אני לוחם אלקטרוניקה, אולי כדאי, רופא מעגלים חשמליים, ודיילת במטוס תהפוך מוצצת במרומים.

כי אם כבר מיתוג מחדש, אז לפחות שיביא אורגזמה לעולם.

אם היית איתי במטוס לארץ הצוררים, הייתי מכניס לך אגודל לפה, דוחף אותך לשירותים, מושיב על האסלה, פותח את הפה לרווחה ומאונן לתוכו. 

הייתי קורא לזה לוחם אגודלים

את חייבת לקרוא את הסכם הנישואים של איינשטיין.

א. עלייך לוודא:

1. שהבגדים והכביסה שלי יישמרו במצב תקין;

2. שאקבל את שלוש הארוחות שלי בחדרי באופן קבוע;

3. שחדר השינה וחדר העבודה שלי יישמרו מסודרים, ובמיוחד ששולחן העבודה שלי יהיה לשימושי בלבד.

ב. את תוותרי על יחסים אישיים איתי, אלא אם הם נחוצים מטעמים חברתיים. באופן ספציפי את תוותרי על -

1. ציפייה שאשב איתך בבית;

2. ציפייה שאצא איתך או אלך איתך לטיול.

ג. את תצייתי לסעיפים הבאים ביחסייך איתי:

1. לא תצפי ממני לאינטימיות וגם לא תוכיחי אותי על כך בשום צורה;

2. תפסיקי לדבר איתי אם אבקש זאת.

3. תעזבי את חדר השינה או את חדר העבודה שלי מיידית וללא מחאה אם אבקש זאת.

ד. את מתחייבת לא לזלזל בי בנוכחות הילדים שלנו באמצעות מילים או התנהגות.

הרגע הזה שבו אתה שומע את הלסת פוגעת בריצפה, והקול היחידי שיוצא זה 

אהההההההההההההה 

לרגע לא יכולתי להפסיק לצחוק, כל היום הבלתי נסבל שהיה, כל העצבים שהביאו לי בעבודה, כל היום הזה התגלגל על הריצפה וצחקתי כמו שלא צחקתי מלא זמן.

ה. את חייבת למצוץ כל בוקר 

ו. אני אשתמש בך מתי שארצה ואיך שבא לי.

משהו דפוק בחינוך שלי, מגיעים בזמן רצוי דקה אחת קודם, אפילו לסרטים הייתי מגיע לפני הפרסומות, אפילו לשירי סרטים (אמנם הטרובדור קראה לה מינית סרטים) הייתי מגיע בזמן לקבל את כל הסרט אורך מלא שהכינה לכבודי.

ועכשיו אנחנו לא עומדים טוב בזמנים, אולי כי זאת השעה הנעימה של היום, התעוררות יחד, גם אם היא קצת מרחוק.

אתמול בתור בבית מרקחת הגיע זקן גמור, סנדלים גרביים כובע צמר. הוא ביקש במין מילמול לא ברור (שהזכיר לי אותה אחרי גמירה) לקנות משחת שיניים 

אז הסכמתי שיכנס לפני 

ביג ביג ביג ביגוס דיקוס של טעות 

מכאן התחילה סאגת שאלות לרוקח, האם יש משחת שיניים, לא אדומה את הירוקה עם הפלואוריד, כמה זה עולה, איך משתמשים.

עוד משהו?

כן, משחה לטחורים, איך משתמשים, כמה זה עולה, תשלום בשקלים וספירה. אהה וגם מגרד לי בראש, יש שמפו מומלץ, איך משתמשים וכמה זה עולה , 31 שח (פה חשדתי וכבר חשבתי לשלם עבורו באשראי שלי, כי ספירת 31 מטבעות זה מעבר ליכולתי)

לנחמדות הזאת יש מחיר, מצד שני, בראש לרגע יריתי בו כחסיד אומות עולם 

אז מה קורה עם עמידה בזמנים ?

בכל מקרה, בתחילת רבעון הבא יהיו מסלולים, יש מסלול ללא התחייבות, עם התחייבות לשנה או שלש, מסלול עם מכשיר אחד או שני מכשירים.

יש פה מגוון מסלולים וכרטיס לרומניה במאה שקל

יש שבתות שהן פשוט צוקר, פשוטות בלי תסבוכת הכל נעים רגוע וכיף.

התחלנו את הבוקר לאט, ושוב לאט ואז עוד פעם לאט, ובמקום לצאת החוצה למצוא מסעדה כמו התוכנית, סיימנו עם סביצה ביתית, חביתה וחיוכים.

אח''כ אספתי את הדודה לים, היא נשמעה מקומטת לגמרי מהטיסה.

אמא של הדודה שלחה לה הודעה, ראיתי את קרדשיאן ויש לך גוף ממש דומה לשלה.

הדודה צחקה ואמרה שרק חסר טיפה גובה, מילא זה, אני בול קניה ווסט רק לא שחור.

תמיד היא מדברת שטויות כאשר היא רואה את פרחי פוסידון משחקים כדור בים.

בכלל הייתה תופעה מוזרה, כאשר הגענו בצהרי היום, היו משפחות עם מתקני הצללה שכובשים שטחי חוף נרחבים, רק היו חסרים מג"ב שיבצעו נוהל פינוי חוף.

אחרי הצהריים נעלמו כובשי המשפחות וצצו להם כל פרחי הפוסידון, צעירים ויפים,  כמו ששרה קרן מור, בואו בנים בואו בנים, תגמרו לי בפנים.

אח''כ אכלנו חומוס ופלאפל בכפר.

המתבגרת חזרה כולה מפוסטבלת מאינדי נגב, נראת שמחה ומאושרת.

ברוך מחזיר מתבגרות שלמות הביתה.

לגודו שלום, רק הבן זונה אבן זכר בשופכן קצת מציק היום. יהיה זכרי ברוך

אם יש משהו מדליק זה להבין לרגע איך מאישה מהוגנת, חזקה היא הופכת שלולית של זונה חרמנית ובעוד רגע היא תתהפך שוב להיות אמא מפנקת.

אולי זאת הידיעה שהיא מסתובבת בעולם, תפקודית לגמרי אבל באיזו פינה נסתרת בראש, הזין שלך תקוע לה בתחת בזמן שהיא גונחת את השכנים משלוותם.

הטרובדור היה היומולדת תאילנדית, מסתבר ששם יש מישהי שמאכילה אותך, לוקחת עלה חסה, עוטפת בשר, טובלת בחריף ומאכילה אותך, למרות שאתם רק ידידים, היא תעשה לךקוצוואוו בשביל לחזק את הידידות.

בקצה הנגב יש אוהל עם שלש מתבגרות שראו הופעה של אמדורסקי, הן שם והלב פה מודאג.

החלק הכי קשה בהורות זה לשחרר אותם לעולם.

בעצם תמונת הראי שלה, מתהפך גם בין עולמות, בין חבר להורה לבוס לפועל יעיל, אבל בבוקר כשאני קם, אני סוטה מרושע שלפעמים רוצה לבעול לה את הישבן ולפעמים רוצה להכאיב להקצת בלב, שתהיי שם צלקת קטנה לכל מקום שהיא תלך.

לדוד שלי יש אצבעות נקניקיות, גדולות וחזקות כמו של פועל ייצור, עדיין כאשר היה משחק איתנו חמש אבנים, הייתה בו עדינות מופלאה להרים את האבן הצמודה, זאת הכי קשה, בקלילות מוזרה, בעיני זה תמיד היה מופלא.

אתה מאד עדין היא לפעמים אומרת בפליאה, נו אני לא דום טירונות אני עונה לה, כאילו העדינות איננה שייכת לעולם הזה, אבל היא זאת שמאפשרת להרים את האבן הצמודה מבלי להזיז את זאת שלידה.

נראה לי שאנשים לפעמים מתבלבלים בין הסבלנות, העדינות לחוזק, הכרתי פעם מישהי עם עור כל-כך חלק שעד היום אני זוכר איך המחשבות החליקו עליו כמו מגלשה של ילדים.

היא הייתה קטנה ועדינה וכל פעם כאשר מישהו החליט להתנגש בה פוליטית, הוא היה מגלה שם בטון מזויין, חזקה ובלתי ניתנת לשבירה.

אבל פה תמיד אפשר לשחק בדום טירונות, אני אעשה מבט של דיסטנס ואגיד,שלושים שניות וגמרת פעמיים, זוז.

חשוב שיהיה מצחיה שמסתירה את העיניים הצוחקות, אני אדבר בחתך מילים קצר, ויהיה לי מבט קשוח ומצמית.

נראה לי קצת מעייף כל תחפושת הקצין הזאת, בואי נעבור למדיקל ואני אהיה דום לב.

השפעת השנה קצת מוזרה, מעט ליחה נחירות וכאבי שרירים, אבל אין חום, אני רוצה בירור מעמיק וגם תחקיר, מי לקח לי את החום.

יש מדחום ואני עלול לתקוע אותו במקומות שלא מדברים עליהם מפאת כבוד המקום

אולי זה בכלל לא גודו אלא גודה, לכן חשוב לעשות אולטראסאונד לגילוי מין האבן בשופכן.

איזו מילה נהדרת שופכן, אם לא הייתה תקועה שם אבן, הייתי מייד מאמץ את זה לניק ״השופכן״ שם הייתי מספר מעלילות ומעשיות איך כולה רועדת מעונג ואני מרגיש הכי גבר גבר בשכונה.

אני לא יודע אם סיפרו את זה לנשים בקורס העצמה, אבל בכל פעם כאשר אישה גומרת מגבר, האגו שלו צומח בסנטימטר. כמו אותו אחד בים שישב לו עם משקפי שמש, פיסוק רגליים קל ויד מונחת על המותן של האישה, היה לו מבט סוקר וכולם ידעו, שהיא מצצה לו בבוקר.

אולי בסוף אנחנו רוצים קצת להרגיש יפים וצעירים.

בכל מקרה אל תלכו לעולם למכון ממוגרף בראש העין, אמנם הוא יושב מעל מאפית לחם ריחני, אבל שירות מזעזע, הפולניה לפני יצאה ואמרה בפולנית מדוברת ״אפשר להתייחס קצת בסבלנות״, כי בפולניה, לא נוזפים ישירות, מקטרים בנועם אל האוויר הדליל, אבל לכולם היה ברור שהיא קראה לבחור האולטרסאונד ״שמוק״.

כי שמוק זאת הכי מילה של בומרים.

הדודה נסעה לאמריקה לעסקים, מייד שלחתי לה סרטון של פתיחת משחת שיניים, זה כלכך חסר תכלית או עניין שהיא תצחק מלא.

כי לונדון מחכה לנו והייאוש שם יותר נוח, אבל בארהב של אמריקה הייאוש סתם עטוף צלופן.

לרגע אחד בסלון, בשימלת סנופי שמחה, היא הייתה שמחה וצוהלת, בלי קמטי דאגה או מבט בוחן, האם הוא דום מספיק או מתאים מספיק או האדם המדוייק. כי בעולם מדוייק כלכך אני הכי לא מדוייק. בעיות ייצור אני מניח, תמיד אפשר לשלוח לייצרן לתיקונים.

ללא ספק גם קיבלתי את הצעת הנישואים הרומנטית בתבל, התרגשתי למשמע תנאי הפנסיה למקרה של אובדן ומוות. אבל איך נדע אם היא זוממת על הפנסיה שלי, רגע לאחר החתונמי היא שלוף כוס תרעלה, ואיך יודעים מה סגנון החיסול של כל אדם. 

הכי מפחידים האנשים שמתכננים לשעמם אותך למוות. לדעתי היא זוממת שיטות אחרות, בנתיים כמעט מצליח לה.

טוב אלך לעשות הערכת עובדים, לדעתי צריך גם לעשות הערכת מתבגרת, שגונבת לי את הגלגלים לטובת אינדי נגב.

אולי אתחבא לה בתא מטען ואבוא להשגיח מרחוק. כי איך נחיה אם יקרה לה דבר

אנשים די צפויים אחרי הכל, ואם לא אז שואלים את הדודה ומבינים שאתה הייתה לא מרוכז לרגע

אז הקוף די צפוי, כאילו בוחש עם חיוך, מדהים כמה מעט יכולת וכמה הרבה הערכה עצמית, מעניין אם רק אני רואה את זה, כלומר העובד המצטיין שלי מייד שאל, אז מה בדיוק תרומתו למערכת, התשובה הייתה אין תרומה.

בכל מקרה מייד העבירו לנו היום הרצאה כיצד לעודד מוטיבציה בעובדים, כ״א או בשמם הממותג פיפל אופרשיינס, אם היו כותבים לי על הדלת דירקטור אף פיפל אופרשיישנס הייתי חותך ורידים או קוצץ קנה. לכן מייד הם הכינו לנו טפסים למלא על כל עובד, מה גורם לו מוטיבציה ואיך לשפר. הדיון הזה עשה לי מלא מוטיבציה למות צעיר.

לאורולוג יש ציפורן ארוכה באצבע, אני מנסה לדמיין שהוא נגן רוק בלהקת מחול או כל מחשבה אחרת שכוללת גיטרה, אבל כל הזמן המחשבה קופצת לרגע שהוא שם כפפת לטקס לפני תקיעת עכוז, הציפורן החודרנית עושה בכפפה חור. נגן רוק אני אומר, ווי וויל ווי וילל רוק יו.

דווקא העובדה שאנחנו צפויים אחד לשניה, נותנת בנו שלווה, שנינו גם יודעים שיש בנו חלק לא צפוי, איך אמר פעם עובד שלי, קפץ לך הבוזגלו, אז אני זוכר שגם לה יש בוזגלואית קטנה שם בפנים, אולי יום אחד נדליק אותה, סתם בכוונה, רק כדי שאוכל לזיין אותה כועסת.אבל בנתיים אני רוצה אותה שלולית רטובה וחמה. 

ראיתי פרסומת סמויה למלון פרא ברמת הגולן, אולי נעשה שם לילה בהזדמנות ראשונה, רק בגלל השם בחיי.

אז איך אתה יודע ?

אני עונה לה, אני פשוט יודע, אבל זה לא הכי מדוייק, אני פשוט מדמיין קדימה, פנטזיה מחשבתית, האם יהיה לי טוב שם אני שואל, האם מחומרי הגלם הללו אפשר יהיה לבנות חיים טובים ושמחים, לא תמיד התשובה חיובית, לרוב לא, אבל את הרוב אני אפילו לא פוגש, כן, הפנטזיה מעט מסוכנת, היא פנטזיה, משם צריך לעבור למציאות, שם נדרש מאמץ התמדה רצון וטיפה אהבה. הפנטזיה היא האידיאל של אפלטון אבל החיים הם פה ועכשיו הריאליזם של אריסטו

לכן יש לנו תוכנית רבעונית, כלומר לי יש תוכנית רב שנתית, אבל לרוב זה מלחיץ אנשים אז אנחנו פורטים אותה לביסים קטנים ניתנים לעיכול. כמו פינצוס בברצלונה, או נישנושי הפתיחה באירוע כלשהו. כמו שזה נראה כרגע, יהיה לנו רבעון מצויין.

ואישה כתומה, ענקית עם לק בצבע כתום ברגליים עמדה לידי ברמזור. מעניין אם יש לה תוכנית רבעונית. בכל מקרה לצאת היום להליכה היה קשה כגהנום, הגוף ריק מאנרגיה, השרירים מעט קשים. אבל יעד רבעוני הוא יעד רבעוני ואם קשה אז קשה.  

ומהי האישה בעיני הגבר ?

שניים הם הדברים אשר הגבר האמיתי חפץ בהם: סכנה ומשחק. על כן הוא חפץ באישה כמסוכן בצעצועים 

המשורר ידע על מה הוא מדבר אבל הייתי מוסיף, הגבר נועד למלחמה, אפילו הסקס שלנו הוא כיבוש וחדירה, אין כמו להרגיש אישה גומרת לך על הזין וכולה פליאה, אתה ממשיך לכתוש אותה עוד מעט, מרחיב את ההתמסרות עד שהיא נכנעת וכל הפחד והחשש נמוג לו בתוך חיבוק, שם היא נותנת לבגדים לפול ולחרמנות מקום.

אבל תפקיד האישה הוא לרכך את הגבר, לבנות לו בית חם, היא צריכה לבנות לו משפחה, אנחנו בפיגור אני אומר לה, יש לנו רק שלושים שנה לזה.

הזקן ממשיך לצמוח והחתולים ממשיכים להשתולל, גודו מסרבת לשחרר אחיזה, ההרגלים החמודים שלנו הופכים הנאה. 

אנחנו אנשים של עשיה, ולא יהיה טוב אלא נעשה טוב, אולי במקום דם יזע ודמעות נשדרג לסקס יזע ומכות. טוב לאט לאט יש פה עוד רבעון שלם והצגות ימי חופש וכוס קפה. איפה הכוס קפה שלי ?