לדוד שלי יש אצבעות נקניקיות, גדולות וחזקות כמו של פועל ייצור, עדיין כאשר היה משחק איתנו חמש אבנים, הייתה בו עדינות מופלאה להרים את האבן הצמודה, זאת הכי קשה, בקלילות מוזרה, בעיני זה תמיד היה מופלא.
אתה מאד עדין היא לפעמים אומרת בפליאה, נו אני לא דום טירונות אני עונה לה, כאילו העדינות איננה שייכת לעולם הזה, אבל היא זאת שמאפשרת להרים את האבן הצמודה מבלי להזיז את זאת שלידה.
נראה לי שאנשים לפעמים מתבלבלים בין הסבלנות, העדינות לחוזק, הכרתי פעם מישהי עם עור כל-כך חלק שעד היום אני זוכר איך המחשבות החליקו עליו כמו מגלשה של ילדים.
היא הייתה קטנה ועדינה וכל פעם כאשר מישהו החליט להתנגש בה פוליטית, הוא היה מגלה שם בטון מזויין, חזקה ובלתי ניתנת לשבירה.
אבל פה תמיד אפשר לשחק בדום טירונות, אני אעשה מבט של דיסטנס ואגיד,שלושים שניות וגמרת פעמיים, זוז.
חשוב שיהיה מצחיה שמסתירה את העיניים הצוחקות, אני אדבר בחתך מילים קצר, ויהיה לי מבט קשוח ומצמית.
נראה לי קצת מעייף כל תחפושת הקצין הזאת, בואי נעבור למדיקל ואני אהיה דום לב.
השפעת השנה קצת מוזרה, מעט ליחה נחירות וכאבי שרירים, אבל אין חום, אני רוצה בירור מעמיק וגם תחקיר, מי לקח לי את החום.
יש מדחום ואני עלול לתקוע אותו במקומות שלא מדברים עליהם מפאת כבוד המקום
