לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש דברים שרציתי לומר

קופסא וירטואלית להקלה על העין השדופה
לפני 7 שעות. 26 בספט׳ 2021, 20:41

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום-דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.
- מריאן ויליאמסון

מחיאות כפיים סוערות למריאן ולאתוס האמריקאי, יש בו משהו נפלא, הטוב מנצח, זה רק תלוי בך וכל אחד יכול להגשים את החלום. יש איתו רק בעיה אחת, הוא פשוט שקר וכזב.

הנאום הזה הוא קצת הורוסקופ, מספר לך את מה שאתה רוצה לשמוע.

אבל מרבית האנשים פוחדים להיות חלשים, חסרי אונים, כמו אותו שכן שהיה לי בגאולים, שהגמל שלו נשך את הזרוע וגרם לו נכות, כזאת נכות שהוא נאלץ להיות תלוי בזולת להתלבש או להתקלח, בסוף הוא ירה בעצמו למוות.

 

אולי אני באמת גבר לבן פריווילג כמו שיפעת אמרה, הפחדים שלי אינם ביסודות הפירמידה של מאסלו, אינני חושש מקורת גג או מזון, כמובן שהפחד הכי גדול שיקרה משהו למתבגרת, אבל זה כלכך טריוויאלי ומשותף לכל אדם.

אני מניח שהפחד הכי גדול שלי להיות תלוי, אבל לשם כך יש אקדח, מקווה רק שלא כמו המיזנתרופ של סארטר, יהיה לי אומץ לירות בראש.

פעם, פעם פחדתי שאין לי לב, אפילו הכרתי מישהי שציירה לעצמה קעקוע של לב על העורף, היא צחקה ואמרה שאומרים עליה שאין לה לב אז ציירה אחד, כדי שיהיה לה.

 

ואולי אני רק רוצה לנשק לה את הלב, אולי גם קצת אכאיב לו עם הזקן המחוספס שלי רק כדי שתזכור שהוא שם, ואם יהיה לה קשה אז אביא עט כחול ואצייר לה לב על העורף, שיהיה לה קל.

אז אין לי כוונות לשחרר את הפחדים שלי, הם שומרים עלי, אבל יוצר מכל הם דוחפים אותי קדימה, מדרבנים, אני רק משתדל שהם לא ישתקו אותי למוות.

הלבד הזה בבית עושה לי מוזר, כמו ויפאסנה בראש, השיח הפנימי קצת משתתק, כמו מנוחה ממחשבות, זה בין נעים למדאיג.

אז מחר אלך לים שוב ואחכ אפגוש את הדודה ויום שלישי יהיה מעבר לפינה

 

 

 

לפני 20 שעות. 26 בספט׳ 2021, 7:31

ראשית התמכרתי גם לקול שלה וגם לרופא הטוב.

בפרק שראיתי אישה בגדה בבעלה כי היה לה גידול ששיחרר חומרים מעכבי עיכובים. בקיצור האם בעלה יסלח או לא, הבעיה שנרדמתי לפני סוף הפרק, אני כל-כך לא רגיל לראות טלוויזיה ששלשה פרקים ברצף מפילים אותי לשינה.

הקול שלה בבוקר נע בין מתפנק לקצב פעילות.

לפעמים היא מפזרת רמיזות לרצונות שלה, זה נחמד,רק נקווה שתזכור שלא תמיד אני אקלוט ואז היא תצטרך ממש לדבר.

בתחרות הנסתרת של האוכל הטבעוני הטוב ביותר, אנחנו ננצח, כי אולי אנחנו לא הכי עשירים בטח לא רוכבי האופניים הכי טובים וגם לא הכי גבוהים או יפים, אבל אנחנו נהייה הכי הכי.

בטח הכי מתלהבים מהחיים.

 

עכשיו ניסע לים לעשות את הליכת הבוקר

צריך לנצל את החופש שתכף יגמר, אולי אחפש הצגה טובה ללכת אליה.

הופ הופ קדימה לעשות ספורט

לפני יום. 25 בספט׳ 2021, 15:19

הטרובדור הוא פלאנג, גר לו בתאילנד וכמו הפלאנגות השיעיות בלבנון, כך הוא מבצע פיגוע חסר רחמים בתאילנדית.

כבר הרבה זמן שאני לא מצליח לעקוב אחרי השמות, בכלל הזיכרון שלי מעולם לא היה טוב לשמות, לכן הוא שם בהן סימנים להקל עלי.

מצאתי שולטת הוא מספר בחיוך.

סיפורי העבר שלו עם שולטות תמיד הצחיקו אותי למוות, הן היו באות עם כל הטקס בישבן, חמורות סרבר,עם מנעד סאשנים חסר פניות אישית.

הטרובדור הוא ליצן בנשמתו, הוא מנגן ושר על נימי ההומור, אותה אחת שחנקה אותו בין שדיה, שעות ניסתה, תמיד יצא משם מחייך ואמר, לא, לא עובד.

לדעתי היה שלב שהוא היה כבר כחול כמו דרדס, אבל מעולם לא נכנע לבנאליות החסרת אישים הזאת.

בכל מקרה השולטת התאילנדית, ביננו אני אומר לו, מלחיץ, רק השם, השולטת התאילנדית זה מפחיד.

החליטה שהיא רוצה 5000 בהט על כל זיון שלו עם אחרת.

אתה תפשוט רגל תוך יומיים אני אומר לו.

אל תדאג יש לי פתרון.

מציצות נחשב ? ברור 

נשים מהעבר ? ברור

חד פעמי ? נחשב 

אז מה הפתרון אני שואל אותו.

אהה אני פשוט משקר לה, גם ככה. היא וירטואלית.

למות ממנו לפעמים.

 

אולי זאת הבעיה אני חושב, אני נהנה כרגע להכיר אותה, בנאליות פחות חשובה לי, אני אוהב לשמוע אותה גומרת, אני נהנה לחטט לה במחשבות, מידי פעם אנחנו משחקים בבנאליות הרגילה אבל בעצם אני תופר לה חליפה, מותאמת אישית עבורה, כמו כל עבודה מותאמת אישית, היא פשוט לוקחת זמן ואמון, יש לי תחושה שהיא מתאימה למידות שלי בצורה חשודה.

היא יפה וחכמה, סקסית ונעימה ובעיקר מתמסרת עם הנשמה.

אולי ניסע יום אחד לתאילנד, נפגוש טרובדור ושולטת תאילנדית מפחידה.

היא תקרא לי פלאנגות ואני אקרא לה זהבה

 

 

לפני יום. 25 בספט׳ 2021, 8:04

הקול שלה בבוקר נעים, המקצב שלה חד ומהיר, לפעמים כל-כך ענייני, אתה שומע את רשימת המטלות המצטברת. 

לרגע חשבתי שאם הייתי שם, הייתי קם, נועל את הדלת, מסובב אותה על הבטן.

תמשיכי לדבר.

הייתי פשוט מזיין אותה חזק, עד שהמילים היו מתחילות להתגמגם, הנורמליות שלה מגרה אותי. הקול שלה נעים. 

לרגע דמיינתי איך הגוף הקטן שלה נרדם עלי, היד משחקת לי בשערות החזה. 

היא כמו ציור מעורפל של איש גורדון, משורטט בכאוס קל, המחשבות שלנו מתערבבות יחד.

תמשיכי לדבר.

לרגע היא צוחקת, והכל נראה ברור

לפני יום. 25 בספט׳ 2021, 5:37

האם ראוי אתה לילד?

את השאלה הזאת שואל המשורר, היא מתגלגלת לי בראש כבר תקופה, כמו נקישות בלתי נסבלות של נקר. כי פה בארץ חמדת אבות, פה אין לך קיום ללא משפחה, שלושה ילדים וכלב בבית צמוד קרקע בכרכור או פרדס חנה, כי מי יכול בכלל להרשות לעצמו פיסת אדמה בכפר אז״ר.

השאלה מתגלגלת במורד המחשבות, מקבלת אינטונציות שונות, הדגשים פעם בתחילה ופעם בסוף, כמו בקבוק זכוכית שגילגלו בקולנוע בקרית יובל, אבא שלי היה לוקח אותי לראות סרטים שנים במחיר אחד, כי מי לא רצה לראות את הגשר על נהר קוואי.

אבל מיהו הילד אני שואל, אולי אלך לקרוא אותו שוב, אבל למיטב זכרוני הוא לא עונה על השאלה הזאת, האם מדובר בילד בשר ודם. או שאולי מדובר באהבה, אולי זה אותו דבר, אולי זה בכלל כל יצירה מקורית שלך, כל דבר הנולד ויוצא ממך.

האם ראוי אתה לאהבה?

אולי גם פה צריך לשאול את אותה שאלה, מהי בכלל אולה אהבה אמורפית חמקמקה, אותה כמיהה של כלכך הרבה אנשים, עליה נכתבו שירים וספרים, דווקא משום שהיא כלכך אמורפית, אף על פי כן, רובנו רוצים אותה וגם יודעים מתי היא עוטפת אותנו כמו שמיכה בלילה קר מוטה כוכבים.

אולי בכלל צריך לשאול, האם אתה מסוגל לאהוב? כי אהבה היא נתינה ואם לא תוכל לתת רק לקבל, מהר מאד הכל ימות וידעך. אולי אני בעייתי, כי אותי צריך לאהוב עד השמיים וחזרה, כי ככה אני אוהב, אולי זאת רק אשליה או סיפור שאני לעצמי. אבל אהבו אולי עד כלות ואהבתי בחזרה. אהבתי עד השמיים וחזרה

האם ראוי אתה לחיות ?

אולי פה כדאי לומר שכולם ראויים, אולי זה הפרדוקס האנושי, כולנו דומים,כולנו חסרי כל חשיבות, קלאס באפס מאמץ, דומים כמו עפרונות מחודדים בקופסא, תמיד היה מספר בקצה שמספר כמה רך. למרות החוסר חשיבות, למרות הדימיון אחד לשני, למרות שכמעט לאף אחד לא באמת אכפת אם אתה רזה או שמן, גבוה או רזה אם שמלתך מהודרת או קרועה. למרות כל זאת, כולנו גם יציר בריאה יחודי.

איך חיים עם פרדוקס כזה מוזר, שאתה גם כלום וגם עולם ומלאו. אולי זאת בעצם השאלה.

 

התקשרתי להתנצל, אמרה אמא שלי, באמת שלא היה לה על מה. כי עבורה אני עדיין הילד המושלם שצריך למצוא אישה מדהימה. כזאת שתוכל לראות את כל היופי הזה.

אבל אמא, אני גם לא מושלם, קצת שמן מידי עם פופיק מקולקל, עם מחשבות סוטות ואפילו יצאתי שלילי לסבלנות, חסר סבלנות לעיתים לבני אדם.

אבל למה אתה רואה את זה? אתה לא רואה כמה אתה מיוחד

בטח שאני רואה, אני רואה הכל, אצל כולם, גם את האי שלמות שלי, אני אפילו מחבב אותה.

אבל אמא את עדיין חושבת במונחים של בני עשרים, אני כבר בן חמישים ואחת, הנשים שאני פוגש יש להם חיים שלמים, בית וילדים, זה לא זוג שהוא דף חלק, שוכרים בית יחד ומתחילים את החיים, פה זה הרבה יותר מורכב, איך משלבים ישן וחדש, קיים עם פנטזיות.

טוב רק רציתי להתנצל.

כי אצל אמא אני לא כמו כולם, אצלה אני באמת יציר בריאה ייחודי ושונה מכל אדם.

 

האם ראוי אתה לילד? השאלה הזאת תמשיך לנקר לה, כמו אותו נקר מעצבן

לפני יומיים. 24 בספט׳ 2021, 7:35

אחרי מלחמת העצמאות, פלסטינים רבים ברחו מהארץ, הקרקעות שלהם הופקעו על ידי המדינה לפי חוק נכסי נפקדים, על פניו המדינה הייתה אמורה לשמור על הקרקעות עד שיוכלו הנפקדים לחזור, כנראה לפי אמנת האג, אבל אצלו, אין לנו שום כוונה להחזיר פלסטינים חזרה, ויש את הנפקדים הנוכחים, אילו שנשארו בארץ ושוכנו בישובים אחרים. ככה אתה צוחקה עלי הדודה, אדמת נפקד נוכח, תכף יפקיעו אותה ויפלשו לך ללב. הנפרדת הנוכחת תאבד זכויות.

 

מוזר שהחוץ נחוץ כרגע לשמור עלינו, עבורי הבית היא המקום הבטוח, אבל החוץ כרגע נכון לנו, הוא שומר אותנו קרובים אבל מוגבלים, כרגע דרוש צעדים קטנים של קירבה, נלך להצגה או נשב בבית קפה, נבנה שפה והומור קצת פרטי, יהיו לנו לרגע זכרונות משותפים. ההורים הנפלאים שלי נשואים כבר 55 שנים, הם החברים הכי טובים אחד של השניה, הרבה בזכות אמא שלי, היא לא איפשרה לו אחרת, אתה תהייה החבר הכי טוב שלי,אמרה לו.

והמודל הזה המוצלח כלכך, לא השכלתי להעתיק, אולי הכישלון הכי גדול, אתה יודע איך נראה כל הטוב הזה, למה היית חייב לצעוד בשבילים אחרים, אולי זה סתם מזל רע, אולי היו אילו בחירות לא טובות, זה לא כלכך עוזר, האחריות היא שלי.ניסיתי שוב ושוב ונמשיך לנסות.

אתה אדם זוגי היא אמרה, כן אני אדם זוגי, אני מרגיש בנוח בזוג, אולי כי אני מבין את השלווה שהיא נותנת, למרות הקשיים והאופנה הנוכחית של ריבוים שונים, או שפות מכובסות של מערכות מאפשרות, בסוף מרבית העולם נהג ונוהג במודל זוגי, גם עבור אילו שהם קצת יוצר אינדיווידואלים.

כי זה לא רק סקס קבוע, או נוכח נפקד בבית, זה בסוף הופך להיות החבר הכי טוב, המקום הבטוח שבו היא יכולה להכניס את הראש לתוך הגוף שלך, להוריד את העור, להיות ערומה עם המחשבות הביזאריות עם המחשבות המכוערות, כי לכולם יש אותם, מחשבות מבישות, עדיין זה הבית, זה מקום בטוח שבו אתה מקלף את החובות החברתיות. לאט לאט אתם הופכים זוג. לפעמים יש לי פחד מה יקרה אם אחד ההורים שלי ימות, מה יעשה השני, איך יצליח לחיות, אין לי תשובה טובה. 

 

תל אביב לא ישנה אף פעם, העיר הזאת תוססת ומטונפת כמו המחשבות שלי כרגע, בטח לא נצליח לישון בלילה, אולי נתמוטט לאיזה שעתיים שינה, הגוף הזר הזה לידי ירגיש מוכר, בטח אשתמש בו כרצוני, אולי אזיין אותה בכוח, עד שהזין יגיע ללב, אחכ נשכב ערומים יחד, נחזיק ידיים ונסביר נשימה, היא תצמד לגוף הגדול שלי והיד שלי תעביר לה רעד בראש, נהייה נורמליים לעשר דקות, כי שנינו בין העולמות, כבר לא צעירים לפרעות למרות שהראש מסרב להדביק את הפער, בין עולם נורמטיבי ורגיל לעולם עם טוויסט.

טוב זה רק ההתחלה, הקשה עוד לפנינו, שם נדרשת סבלנות והתמדה, אורך רוח ויצירתיות, וגם קצת אהבה

לפני 3 ימים. 23 בספט׳ 2021, 7:08

כאשר הבוס שלך שואל אם מכרת למישהו פעם חתול בשק, זה איך לומר, קצת פחות הצחיק אותי.

עבדתי עם בחור שהיה אומר בחיוך, הוא משלנו, הכוונה הייתה לאנשי העבודה, אילו שעליהם המוצרים נולדים, הבוס שלי הוא לגמרי לא משלנו, הוא נחמד, הוא מוכשר אבל היא פוליטיקאי שבעיקר דואג לעצמו. אני תמיד מרגיש לא נוח איתו.

ככה זה כאשר אתה מוכר לאנשים חתול בשק.

אותו בחור,היה גבר גבר, בחור של אופנועים וזקן גדול ופראי, מסוג הגברים שתמיד נשים רוצות, פעם יצאתי מהעבודה לעשות סיבוב הליכה וראיתי אותו נפגש עם ידידה, בעוד אישתו בהריון, היה נדמה לי שהם מתמזמזים, עשיתי את עצמי לא רואה והמשכתי ללכת, אולי כי לרגע לא רציתי לדעת. כי נסתרות דרכי האל ואין יודעים מה ההסכם הזוגי עם אישתו. עדיין התמונה הזאת תקועה לי בראש

לא משלנו.

 

המתבגרת אחרי שבוע מנוחה מהחבר, חזרה אליו במלוא המרץ, הם כרגע בירח הדבש השני, צעירים שמחים בלי מחוייבות, נהנים מהחופש, יש להם רכב לנוע איתו לכל הקצוות, אצלי הלב קצת מתגעגע אליה, לפעמים בין כל התוכניות שלה לחיים, היא קצת שוכחת את המשפחה. גם אני הייתי כך, אבל אני שמח שהיא עצמאית, מלאת חיים ועסוקה, בסוף היא לא שלי אלא רק הופקדה לתקופה, הכנתי אותה ככל האפשר להיות אדם שמוכן לחיים. היא יודעת שהיא אדם ראוי לאהבה, יש לה לב זהב, היא מלאת חמלה, דור משודרג משודרג.

פשוט מתגעגע אליה.

 

קשה לי לראות ביריונות ולשתוק, קשה לי בכלל לשתוק, לרוב יש לי דעה, ודעה היא לא טעם, לבחור בין דג ועוף ז ה לא דעה,זה סתם טעם אבל דעה מכילה בחירה מוסרית, לכן היא שיפוטית, משום מה כל האנשים שמסרבים להיות שיפוטיים לא ברורים לי, האם אין לכם דיעה? אין לכם עמוד שידרה מוסרי.

אבל אני מתרגל שתיקה, משתדל להיות אפקטיבי ולא להגביר צער בעולם.

מעולם לא מכרתי חתול בשק חשבתי, גם לא אמכור, אבל שתקתי כי אין לזה שום תכלית אפקטיבית.

אבל לעובדה שהוא מחזיר מישהי מחופשת לידה לתפקיד נמוך יותר, לא שתקתי, אולי זה כן חוקי אולי לא, אבל בטח לא מוסרי, שם יש לי דיעה וכדאי לומר אולה בקול. גם אם זה פחות נעים למוכר החתולים

לפני 4 ימים. 22 בספט׳ 2021, 7:47

יש את האנשים שמתלבשים יפה לספורט הבוקר שלהם, יש להם טייץ מתואם חולצה מתנדפת, כובע קסקט מהודר ונעלים תואמות כובע. אני חושב שלחתונה שלי, לא הייתי כלכך מותאם לבוש, אני לעומת זאת, יש לי חולצת ב, בארון יש טריקו א, כאלו שהולכים איתם לעבודה, כאשר פג להם התוקף הם עוברים לערימה של חולצות ב, שתפקידה ספונזה ספורט או שיפוצים.

בכלל יחד עם הזקן הגדל וחולצת ב, אני די דומה לערפאת בימים הפחות מוצלחים שלו, למעט הפרקינסון, הכי ערפאת.

 

אז איפה זה פוגש אותך ? 

אין לי מושג, אני יודע איפה את תפגשי אותי, בנמל יפו, לבושה נוח עם נעלים מתאימות להליכה קלה, הכי חשוב תלבשי חיוך. 

ואולי ברגע האחרון נשנה מיקום, סתם בגלל נוחות. כי בסוף צריך עיניים טובות וחיוך רחב, לב פתוח ונפש חפצה.

 

אולי הכי מסוכן זה אזור הנוחות, זה המקום בו אתה כלכך בטוח בחייך, בשיגרה שלהם ואין לך שום רצון לשנות דבר. כי למוות הקליני הזה יש ניחוח מתוק וטעם משכר. איך לא נהפוך לזוג משעמם שאלה האופניקית, אולי השאלה הטובה היחידה שהשאירה. הדודה ואני אוספים שנים משפטים שהשאירו אנשים בחיינו, אנחנו שומרים אותם ומשתמשים בשעת הצורך. 

אבל איך נמנע מאזור הנוחות ? אני מניח שזה בלתי נמנע, כולנו מתמכרים קצת לאזור הנוחות,שיגרה מעולם לא הצלחתי לקיים לאורך זמן,תמיד קרה משהו, זה גם תוצאה של עשיה, עדיין אני מייחל לשיגרה טובה, כזאת עם אישה חכמה, שמחה מינית וקצת שרוטה. לפעמים הגורל מכה בנו, לפעמים הסביבה מייצרת, זה הזכיר לי לרגע את יוסי בנאי, שר על שלוותם של אוהבים.

אפילו מדינת ישראל נכנסה לנמנמת אזור הנוחות ועתה הפלסטינים דורסים שני שוטרים מכפר ירכא, להזכיר לנו את סכנת האזור. 

 

אמציה מצא שיטה חדשה להטריף את נמו, נמו בגלל הנכות, יש לו צוואר מוטה הצידה בסקרנות אבל כנראה גם קצת פחות נוח לו בגובה. אמציה רץ לחדר האמבטיה, קופץ למרפסת שירות ודרך המזגנים חוזר למטבח. נמו מיילל כל פעם בתסכול, בוא לשחק איתי.

אני רק שמח שטוב לו פה, הוא באמת היה אבוד בעולם, חולשה שכזאת.

 

 

לפני 6 ימים. 21 בספט׳ 2021, 3:43

מאיר אריאל כתב, א שהיה הזיון הכי טוב של הדודה הרבה יותר מכל אחד, שר לה, הדודה שישבה במכונית ועזרה לי עם הנראטיב שלי.

(כמובן שהכחשתי מיידית, טענתי שהיא לא מבינה דבר והנה נארטיב אחר, אבל היא צודקת, שתמות) בכל מקרה הדודה ציטטה לי

והנה מביא דברים בשם אומרם להביא גאולה לעולם ( קונפטי, בלונים ואישפוז בחשד לסינדרום ירושלים) 

אדם צועק את שחסר לו
חסר לו ביטחון צועק ביטחון
חסרה לו הדדיות צועק הדדיות
חסרה לו גאווה צועק גאווה
חסר לו יחד צועק יחד
אדם צועק את שחסר לו
לא חסר לו - לא צועק

כי מאיר אריאל הבין בני אדם, הבין אותם לעומק, ידע לזקק את ההבנה הזאת למילים, קוסם מילים. כמו לואי סי קיי האהוב או אודי כגן.

ולי, לי לוקח זמן להבין בני אדם, אבל לרגע נזכרתי בבוגדנית שהייתה הפרארי המיני עבורי, התאמה מושלמת, היא ידעה להתמסר, לתת את כולה את הגוף הגמיש, את הנשמה, היא הייתה גומרת בצרחות, גורמת לי להרגיש שומאכר לרגע, כי היכולת של אישה לתת לך את כולה, לתת לך את אביונה, לאונן מולך בלי בושה, לאונן לך על היד הברך או ערומה עם ויברטור או אצבע בתחת או סתם על הזין ,חשופה, שהיא כולה שלך. ככה מרגיש לנהוג הפרארי טסטה רוסה אדומה ובוהקת. שם אתה מסתובב עם שערות חזה נפוחות.

לפעמים גם יש חסד אלוהי של התאמה, א שהיה הסקס הכי טוב של הדודה, היה הפרארי שלה, אחריו כולם סתם קיה פיקנטו.

 

עד הילדים אני אומר לדודה, עד הילדים.

אולי כי זה חור בלב שיש לי, אולי צער שלא גידלתי אותן כל הזמן, רק הורה במשרה חלקית, אבל החור הזה בלב, הרגישות הזאת לילדים, לכל הילדים בעולם, גורמת לתופעות לוואי. אמהות היא סקסית נורא בעיני, אולי זאת ההתמסרות המושלמת לאהבה, הקירבה הריגשית. אני לא תמיד יודע, עדיין בסולם הילדים אצלי מקום ראשון תמיד.כל הילדים שלי לא שלי, זה לא רלוונטי.

כאשר אמא סוגרת לי את הטלפון בזריזות כי היא צריכה לטפל בילדים, או אומרת רגע אני צריכה לטפל בהם, זה סופר סקסי בעיני.

אבל כאשר אני רואה מופע פירפורי שליטה, או חשד הקל ביותר של אמהות לא טובה, של דפיקות מאמללת, זה כיבוי מוחלט עבורי, אני מבין שהם לא שלי, אני מבין שזה לא הכי רציונלי או הרבה מוגזם, לפעמים אני מוגזם, כדאי לכולם לפעמים להיות מוגזמים.

אבל זה לגמרי כבאית מוחלטת, באנגלית אומרים גשם על התהלוכה.

כי בין עצירות לשלשול אהבה אני מעדיף שלשול בכל יום, גם אם הוא לפעמים מוגזם. אולי זה מה שאני אוהב באמא וילדים, שילשול מוחלט של אהבה, למרות שכדאי לזכור את דברי ג’ובראן (לא מת עליו אבל הקטע עם הילדים מוצלח) 

 

בראשית ברא אלוהים, ב סגורה בכל הצלעות כי משם הכל מתחיל, כך המרצה אמר לנו, ויש חינניות מיוחדת לאות א, פתוחה לכל כיוון.

מאיר אריאל, כלכך הרבה א בשם, באמת האיר אותנו לכל הכיוונים, איך שר עליו אהוד בנאי, הנר שלך מאיר.

מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי ואתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר

עד הילדים אני אומר לדודה, עד הילדים

לרגע אני שומע אותה אומרת, אני כלכך אוהבת שאתה ככה.אולי סתם היה נדמה לי, אבל החברות ביננו עדיין מאירה

 

לפני שבוע. 20 בספט׳ 2021, 4:06

לא פגשתי מעולם אדם ללא נרטיב, מין סיפור מכונן שהוא מספר על עצמו, המסביר מדוע הוא כזה.

מה שיפה שהנרטיב הוא סיפור חי וקיים ותמיד יש גם נרטיב שני, לפעמים תומך לרוב סותר את הראשון שמסביר התנהגויות אחרות.

אפילו לדודה המיתולוגית יש נרטיב, על היותה הילדה שגדלה בתור הלא יפה והיא החכמה, למרות שהיא יודעת שהיא יפה היום.

הנרטיב בעצם מזין לנו סיפור עצמי, מה עוד אנחנו מרוויחים, שאלה טובה.

בדיוק עכשיו קראתי איזה בלוג, מישהי שמספרת שהייתה ילדה;יפה אבל לא ידעה מה מיוחד בה, לכן עשתה את החיים שלה, מסע לימודיות כולל שהפכה רופאה ב כי תחרותית, אני סתם לרגע תהיתי, האם לא כדאי היה ללמוד רפואה כדי לעזור לזולת. האם זה נרטיב פחות טוב ? אני אדם שאוהב לעזור לזולת. שאר הסיפור שלה היה פחות חשוב בעיני.

יש אנשים שהנרטיב שלהם בולט, הם מספרים אותו בגאון, כמו יפעת שהייתה מספרת איך היא פרח קטן ועדין שהעולם לא גילה ואמא שנטשה מעט. או הבוגדנית, שנאחזו במות אמא והיחסים העכורים עם אבא.

לכולם יש נרטיב, הבעיה שהוא הרבה פעמים כיסוי טוב כדי להסביר התנהגויות פחות מוצלחות.

אני נותנת לך רגש כקליפת תפוחי אדמה בשואה, כי אני….נרטיב כלשהו…

אני נוהגת באגרסיביות ותוקפנות כי אני… נרטיב כלשהו….

אני איטי, אני מהיר, אני סגור אני רק מגן על עצמי, אני רק ורק ורק ורק , פיהוק קל ,כי יש לי נרטיב מושלם.

 

הבעיה החילונית, יש הרבה בעיות שיש בחילוניות, מות האלוהים יצר כאוס

אולי כמו שביבי אומר, לא היה כלום ולא יהיה כלום, אז למה הסבל האנושי הזה, מה הפואנטה.

הבעיה השניה, מה מיוחד בי, הרי אנחנו בסוף מיליארדים, כולם מתים, כמעט אפס השפעה, אפס יחודיות. מי מכיר את טולה שטרסברג. היא מתה ואף אחד לא הכיר, אנחנו גם לא נרעשים מלכתה. טוב אולי אני כן.

תשובת הזהות גם התפוגגה עם מות האלוהים, עכשיו אנחנו לא חלק מהשרשרת האלוהית, אנחנו לא יציר בריאה אלוהי

הנה פה נולדה לה העיוות הנרטיבי.

 

הבעיה שאינני שונה מאף אחד, חסר יחודיות בנושא.

גם לי יש נרטיב, גם אני עיוור לנרטיב שלי, ועכשיו אני מודאג איך הנרטיב שלי מזיק לזולת.

בקיצור פניתי לעזרת חבר טלפוני , הדודה, בטח היא תספר לי מה הנרטיב שלי, אני אתנגד במרץ, אביא נרטיב חלופי להוכחת צידקת כי רבה.

מקץ שלושה חודשים אתן לה צודקת ואקלל אותה בלב, כי אני שונא לתת צודקת ובטח על קלקלתי.

 

ומה הנרטיב שלכם ?

מה הסיפור שאצל מספרים עליכם לעצמכם או לזולת, להסביר מי אתם, האם אתם רואים את הנזק

האם הסיפור היא רק סיפור שנועד לתת כסות לחולשות

 

נ.ב.

מצאו את גופת גבי פטיטו, באיזה יער, אין לי מושג למה הסיפור הזה כלכך מעניין אותי

למה המוות שלה גרם לי צער, אולי זה רק הפחדים שיקרה משהו למתבגרת