שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש דברים שרציתי לומר

קופסא וירטואלית להקלה על העין השדופה
לפני שבוע. 15 בינו׳ 2022, 12:11

אבא, אכפת לך שאביא כמה חברות, תוכל להיות בחדר שלך?

בקיצור המתבגרת שלחה אותי לחדר 

אבל מילא זה, היא הביאה את מג'יק הכלבלב החרדתי, הכלב מבועת מהחתול אמציה, החתול לא מרוצה שמגיק עלה על הספה ואני מלטף אותו.

בכל פעם שמגיק רוצה ללכת לחדר, אני צריך ללוות אותו כדי שאמציה יתן לו לעבור.

אח''כ אני קורא בעיתון, מאבטח נקודת משטרה ברח מהבדואים והתחבא בנקודת משטרה עם השוטרים.

באיזה עולם הפוך אנחנו חיים שיש לשוטרים מאבטח מחברת אבטחה פרטית, המשטרה לא הייתה אמורה לאבטח את האזרחים ?

בכלל קר וחורף ולי בא מרק עוף חם ולדחוף ידיים לציצים.

הלכתי לעמוד על הראש

 

לפני שבוע. 13 בינו׳ 2022, 8:30

משהו השתנה בסושי של אנאמרו, זה כמעט מחדל לאומי לאור העובדה שהסושי סלמון לימון הוא אחד הטובים בתבל.

אני לא זוכר למה דיברנו על דברים מסוכנים שעלולים להרוג אותך, אבל אז המתבגרת אמרה,

אתה יודע אבא, אסור גם להתאמץ מאד כאשר עושים קקי, זה עלול לפוצץ נים במוח ומתים.

תשמעי, נשמע לי קצת מפורך.

באמת, פעם פיניתי ככה גופה, היא הייתה שם יומיים, בשירותים עם מכנסיים מופשלים למטה.

 

 אהה 

אההה 

אהההה 

בחיי השאירה אותי ללא מילים.

 

ובכל מערכת יחסים, זוגית , בדסמית, ונילית עם פוצפוצים, תמיד מגיע שלב בדיקת גבולות 

מרחוב היה קורא לזה שלב מאבק הכוח.

אני אומר זה רק שלב לבדיקת היצירתיות שלי.

 לפחות קמתי הבוקר עם הידיעה איך לטפל במרד הקטן.

טו בי קונטיניונד

 

 

 

לפני שבוע. 10 בינו׳ 2022, 8:03

קמתי נמרץ הבוקר, פתאום רוח הבניה והעשיה מתחילה לפעפע, הרצון לבנות דברים חדשים, ללמוד דברים חדשים מבעבע בשימחה, הרגשה שתקופת המנוחה שלקחתי מגיעה לסיומה.

אולי הייתי צריך אותה, זמן לתת לגוף ולנפש לנוח ולהחלים, יש עוד אבן קטנה שמפריעה, אבל הרגשה שהיא בדרך החוצה.

הכלומניקרון הזה מייצר חשש של מגפה, כל-כך הרבה חולים מסביב, דאגה קלה האם היא צריכה את הבוסטר הנוסף, כמו מספר נוסף בלוטו שמאפשר זכיה במקום הראשון.

לפעמים זה מוזר כמה התאמה יש ביננו, כאילו הכל היה מוכן לחיבור, הילדים המשפחות, הכל מתחבר כמו היה שם מאז ומעולם 

הכי חשוב שיש סינכרון בין הזין והראש, שניהם מרוצים מהמצב,הראש מקבל אישה אישה , הזין מקבל שרמוטה זונה קטנה.

אפילו הלב מסתכל על שניהם אומר להם, אמרתי לכם.

רק בעיה אחת, הכל הוא עושה בבית, הכל, היא לא עושה כלום.

טוב כמעט כלום 

בהליכת הבוקר חשבתי שהאבן כמוני, עקשנית ומעצבנת, כאשר היא תצא, אני מקווה לתפוס אותה להכין ממנה טבעת.

אולי נלמד צורפות לתת קצת מקום ליצירתיות 

 

 

לפני חודש. 18 בדצמ׳ 2021, 20:43

אתה זוכר את א. אבן שושן שאלה הדודה.

ברור 

בגיל 4 לקחו אותה ההורים לעשות ניתוח הפרדת אצבעות הרגליים באיזה בית חולים בארגנטינה, אחרי מספר שעות הילדה יצאה חבושה בראש. מסתבר שעשו לה בטעות ניתוח פלסטי באוזניים.

האמת זה מסביר כמה דברים עליה 

אולי אתה תצא במקום עם פופיק מתוקן עם זוג ציצים.

שאת נשמה מתוקה ומרגיעה.

גם א. העובד שלי היה חייב לשתף ברגע ההתעוררות מההרדמה, קמתי לצליל בוקרררר טוב עם כאב בזין, ושן שבורה בפה.

לא ברור לי למה יש לאנשים צורך נפלא לחלוק סיפורי אימה מבית המטבחים, כאילו החשש מהרדמה לא מספיק גדול, מסיפורי האימה של אנשים שנרדמו רק פיזית ושמעו הכל בלי יכולת תזוזה או הבעה. 

אולי זה הפחד הקמאי שלי, להיות תלוי בלי יכולת שליטה על חיי.ומי המציא את החלוק שנסגר מאחור, או שיותר נכון לא נסגר ואתה מסתובב עם תחת חשוף.

ואחרי סיפורי האימה של התעוררות וכאב בזין מהקטטר, קיוויתי לא לקום עם כאב חשוד בישבן.לך תדע על איזה קצב נפלת 

בוקררר טוב 

המחשבה הראשונה שאני חייב להתעורר, תחזיק מעמד, אל תתן לשינה עוד מקום, תחזיק מעמד ער, מין מלחמה מוזרה על הקיום, כמו בסרטי אקשן של אדם העומד למות אומרים לו, תשאר איתי. מלחמה אבודה על ערות.

עשית פיפי ?כן מלא 

מעולה, ישששש, בחיי מאז גיל שלש לא שמחו ככה שעשיתי פיפי. לפחות מערכת השתן עובדת ונשמור אותה לרגע אינטימי.כשחושבים על זה, עדיין לא השתנתי עליה. 

לפחות נעשה את זה ללא אישיות אבל עם פופיק תקין. קצת מוזר אחרי שנים של יחסים ביננו, מין תקווה סמויה שהקילקול יעלם כמו שבא. אבל בסוף הלכתי על הדרך המסורתית של בית חולים.

יש משהו מוזר להיות לבוש בחליפת ערב, מכנסיים צהובים וחולצה תכלת, כאילו בחרו בכוונה צבעים הזויים, התאמה לכל החוויה הסוריאליסטית. 

המחלקה היא מיקרוקוסמוס ערבי רוסי. בדרך לניתוח חשבתי על אותם מבוגרים שהיו לבדם עם קורונה, גוססים את חייהם על מיטת בית חולים, לבד, במקום מנוכר. מקווה שזאת פעם אחרונה.

הפנים שלה היו חסרי דאגה ומאירות, בדיוק ככה היא באה לאסוף אותי, שמחה לראות ששרדתי את הקצבים ואני שמחתי לראות אותה.

ויש משהו משמח לדעת שכל המערכות עובדות 

עכשיו רק נותר להחלים, והחלמה היא דבר מעיק ומשעמם, סתם המתנה בסבלנות שהגוף יתקן את עצמו.

אולי נחפש קורבן ונספר לו סיפורי אימה על בית המטבחיים, רגע לפני הניתוח שלו.

סוג של סגירת מעגל, למזלי לא יצאתי עם ציצים מהודרים

 

 

 

 

 

לפני חודש. 14 בדצמ׳ 2021, 6:41

אז טסתי וחזרתי וטסתי וחזרתי ותכף ניתוח. החיים הפכו להיות סיר מים רותחים ובועות קופצות, באמת בא לי רגע של שיגרה 

זה מוזר שפתאום יש לי פחד מהמוות, אנחנו משפחה שלא עושה עניין מהמוות, מקבלים את בואו בעצב, קוברים את המתים ולא כל-כך מבקרים אותם בבית הקברות 

זה לא שלא עצוב לנו, אבל אנחנו ממוקדי חיים, אוהבים את המשפחתיות ואת העשייה, אין לנו הנאה מניקוי וביקור קברים או זכרונות עצובים, כל אחד זוכר את של עצמו.

כאשר אבא שלי נכנס לניתוח מוח, הוא התעקש על הרדמה מלאה בניגוד לדעת הרופאים, הסביר להם, אני הולך לישון או שקם או שלא,זה בסדר גמור. הבדיחה אצל ההורים שלי היא "כבר לא נמות צעירים" 

באמת כבר לא נמות צעירים.

הגישה הזאת חילחלה אלי היטב, אנחנו חיים במלוא העוצמה וכאשר נמות נגיד תודה על מה שהיה. אבל הפעם המוות מפחיד אותי, זה לא זמן טוב למות בו.

המתבגרת שעוברת תקופה כל-כך קשה, כרגע היא עדיין צריכה אותי, אולי בעוד שנה אוכל לומר שוב, תקופה טובה למות בה, אבל עכשיו, עכשיו אני צריך לעזור לה להתייצב, לחזור לעצמה, למצוא איזון מחדש.

בתכלס הניתוח הוא כלום, בקע מעולם לא נחשב ניתוח רציני, לא ברור לי למה ההרדמה כל-כך מדאיגה אותי. בכל מקרה אם נמות יהיו לה זכרונות מטיול נהדר באיטליה.

הדודה פעם שאלה, מה מאפיין אותך, צחקתי ואמרתי לה שיש לי פופיק מקולקל, זה אישיות.

ומה יקרה אחרי שיתקנו אותו 

אישיות חדשה עניתי.

אז אם לא נמות בטח נמחק את האישיות ועל ההריסות תקום אישיות חדשה, כזאת שמכורה לטיקטוק, ששרה את השיר המעצבן שכולם שרים שם, קיס מיי אס גודביי.

אני מתגעגע לשיגרה, שם יותר רגוע, שם המוות הוא סתם סוף ולא הפרעה מהותית.

אני פשוט רוצה לקום בבוקר, לתקוע לה זין בפה, לגמור, לצחצח שיניים, לנקות קקי לחתולים, לתת להם אוכל, לשתות קפה לנסוע לעבודה, לחזור, לזרוק מבט של למעלה, לבהות בטלוויזיה לקרוא ספר, לזיין אותה ולהרדם. ככה בלופ פשוט, רגיל חזרתי בלי הפתעות גדולות לבסוף נמות.

בכל מקרה כרגע צריך ללכת לטפל המתבגרת.

לא זמן טוב למות עדיין

 

 

 

 

 

לפני חודש. 4 בדצמ׳ 2021, 0:57

 

אם לרגע חשבנו שהמצאנו את החפיף והסמוך, זה כי לא ביקרנו באיטליה, מדובר המעצמת חפיף הזויה וטעימה, כאילו על כל אילו ואילו וחפיפינו הכל נסלח כי המניאקים יודעים להכין פיצה.

 

 

המלצות נהיגה לנאפולי, אם בא לך, פתח מסלול נהיגה חלופי, המסלול החדש לגיטימי כולם ישתפו פעולה, כולל המשטרה.

אין לתת למישהו להכנס לפניך.

צפירה קצרה סליחה שיצאתי שמוק, צפירה ארוכה זה באמשך. 

חל איסור שמירת מרחק לאוטו לפניך, אחרת הזקנה לכאורה מאחוריך תצפור ארוכה ותעשה תנועות יד של קדימה קדימה 

הפיצוי, מסעדת הסושי הטובה ביותר שהמתבגרת אכלה.

 

אם נניח אתה נוסע בכביש צדדי שעה מרומא ומפוצץ צמיג. אין לך על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. חברת התעופה מאחלת לך בהצלחה להגיע למשרדיה לקבלת רכב חלופי.

ברכב יש ערכת ניפוח ואין גלגל חלופי.

העובדה שאתה תקוע בחור ישבנים לא מוצקים, רעב בחושך עם דוב, לא מפריעה לאנגלית האיטלקית לומר לך, חייך אכלת. אותה. מה שכן גיליתי שאני יודע לכעוס באנגלית רהוטה במיוחד, פאק יו, אנד פאק locauto חברת ההשכרה הגרועה בתבל.

 

בסוף הגרר הסכים תמורת בקשיש קל להחליף בצמיג משומש יד 2 במצב. אז הוא העמיס אותנו עם הרכב על הגרר וככה נסענו למוסכו כי טוב.

כי מי שלא ישב ברכב גולף עם צמיג קרוע, על גרר ושר הקולי קולות, ממבו איטליאנו, לא חווה את איטליה.

אבל היום במיוחד הייתי שמח להגיע אליה, להתקלח ולהכנס למיטה ואליה, כי אחרי חוויות מצחיקות עד הזוית, אדם רוצה קצת בית ומקום להניח ראש

 

 

 

לפני חודש. 30 בנוב׳ 2021, 15:10

הבוקר ראיתי נחיתת ברווז באגם, כמו אבן שקופצת על מים ומשאירה אדוות גלים. כמו הטייס הגרמני שהנחית אותנו בפרנקפורט, הם לא הכי נחמדים הגרמנים, אבל לנחות הבן זונה ידע.

לא ברור לי למה לא מחאו לו כפיים, אם זה היה טייס יונתן שפירא, הקהל היה עומד על רגליו ומריע.

בכל מקרה, בירוקרטיות זה התקף חרדה עבורי, משהו במבנה הזה של פרטים וחוסר רציונל תמיד מלחיץ אותי. מין זיעה קרה שאולי שכחתי למלא בסעיף ז קטן והכל יחרב כמו פומפיי.

טיסות תמיד היו אירגון מעיק,מלון טיסה ולא לשכוח דרכונים, בדקת דרכונים, תבדוק שוב.

ואז המנוולים פוצצו את התאומים, כאילו לא היה מעיק קודם, עכשיו גם דוחפים לך אצבע לחלחולת ולוקחים לך את בקבוק המים. ואיך אפשר לטוס בלי בקבוקי.

השיא הוא הקורונה, נראה כאילו אות סינכרון קם לחבר את כל בירוקרטי העולם למען המועקה הנפשית שלי.

בקיצור חידת איך עושים בדיקת קורונה 72 שעות לפני הטיסה באיטלקית כאשר הם נחים שבת ראשון, עדיין לא נפתרה.

אז כן אני נשמע כמו אוי אוי אוי קשה לארגן טיסת נופש לאיטליה.

אבל בטיסה הבאה אני אומר, בשביל מה המציאו סאבאבית שתתארגן ותחסל את הבירוקרטיה, לדעתי יש לה חמש דקות פנויות בין שני בערב לשלישי בבוקר.

הבירוקרטיות עליה, אני תפקידי לזיין לה את הצורה. כל אחד יתמקד בדברים שהוא טוב בהם 

 

לפני חודשיים. 17 בנוב׳ 2021, 7:56

אני יודע שהיא הייתה שמחה אם היינו יותר בדסמים, יותר פנטזיה פחות מציאות.

לפעמים היכולת שלה להתמסר, להיות הכי סאבית שיש, יותר מכל אחת שפגשתי, מין רצון להעלם לתוך עולם שעשוע בו היא צעצוע, חסר רצון או החלטה.

מה שתרצה בובי, היא בטח הייתה אומרת.

זה לא שאני לא מרגיש ברצון ובפנטזיה שלה, אני אפילו לוקח סיכון שהיא תחליט שזה לא מספיק.

אבל אני יודע מה אני רוצה ויותר מזה, מה אני צריך, אני צריך עדיין בת זוג קודם, כזאת שאפשר לשבת איתה על כוס קפה, סתם לדבר על עבודה והילדים, כזאת שמתכננים טיול ללונדון ואז טסים, כזאת שכאשר אתה חולה, מביאה מרק עוף בלי חוויאג, כזאת שנפגשים עם חברים ומשפחה שיש לה דעה ומחשבה יחודית.

כזאת שמידי פעם אפשר לקשור או לזיין לה את הפה. לפעמים סתם סקס ונילי בלי מילי.

 

סיפור הנוכל הזכיר לי, שהפנטזיה תקועה, היא משחק ילדים, טורף וקורבן. רמאי מנוסה שתקוע, תקוע באותה פנטזיה,אותו מקום אותו משחק, אני לא מבין רק איך הוא לא משתעמם, משעמם עצמו למוות.

המציאות היא תמיד אחרת, אנשים אינם פנטזיה, הפנטזיה לרוב מתרסקת על גבי המציאות, בסוף אנחנו חיים את המציאות, היא כוללת ימים קשים, ימים שמחים, חולי ובריאות, צער ואושר. 

אז אני יודע שהיא הייתה שמחה ליותר פנטזיה,יותר תשומת לב, יותר התמכרות.

אני יודע גם שאני נוקשה בזה אבל בדבר אחד היא צודקת, אנחנו צריכים למצוא גם זמן לפנטזיה.

אבל היום, היום אני רק מקווה שהיא תנהג בזהירות ותגיע ליעד בשלום.

 

לפני חודשיים. 16 בנוב׳ 2021, 22:12

מתחת למלון יש מסעדה איטלקית בשם המגניב, ענתיקה, רק בגלל השם נדלקתי, כי מי לא ירצה לאכול בענתיקה, יש שם מרק עגבניות מושלם ומלצר מקוסובו, דיברנו באנגלית רצוצה והסכמנו מייד שהגרמנים עם של קקות. סתם לא נחמדים כמו שאמרה גולדה על הפנתרים.

אבל יש שני דברים שהייתי לומד מהם, ראשית יש המון כבישים עם 3 מסלולים, כל כמה קילומטרים צד אחד מקבל 2 והשני נשאר עם אחד, חסכוני יעיל.

גם בתי הקברות שלהם שמחים, מצבות לא מסודרות והכל ירוק, דשא במקום בטון.

אם כבר למות אז בכר דשא שמח.

 

מצחיק שהיא מגלה שיש לי גג אלוהים על הראש, זה שילוב, אלוהים נותן צ'אנס ואני מספיק גמיש לקחת.

אולי לכולנו יש בעצם שרידי מזל, צריך רק לזהות את ההזדמנות ולקבל בשתי זרועות פתוחות לרווחה

 

את הבוקר פתחתי הצעידה נמרצת ברחבי העיר הישנה,הגעתי היישר לשוק איכרים שנפתח, לא התאפקתי וקניתי בשוק האיכרים נקניקיה בלחמניה של מאייר. יש חטאים שווים.

אולי היא החטא שלי, בכל מקרה הלב מתגעגע הביתה, אל החתולים הילדה האישה,אל הטעם המוכר של סלט בטחינה, דברים פשוטים

 

לפני חודשיים. 15 בנוב׳ 2021, 22:31

אני חושב שהיה פעם סרט אידיוטי כזה,בכל מקרה גרמניה פשוט ארץ יפה, לפחות אזור היער השחור, די מדהים שהאזור הירוק ההמרוווח, כזה ששומר מרחק של קילומטר לנפש חיה, היה העילה של הגרמנים לפתוח במלחמה, מרחב המחיה, וכמה שהארץ הזאת יפה, ירוקה שופעת מים, ככה יש איתה בעיה, היא פשוט מלאה ב..נו.. גרמנים.

באמצע ההר יש עיריה שלמה שמתעסקת בשעוני קוקיה, מייד הרגשתי בבית, התלבטתי אם לקנות שעון קוקיה מעצבן, אבל גם ככה העצבים שלי מעורערים, טיקתוק רועם וכל חצי שעה ציוץ קוקיה, יעבירו אותי לאזור הדימדומים.

יש משהו מעניין בגרמנים, הם אדיבים מנומסים ובלתי נעימים להחריד, כאילו חסר גן הסימפתיה, פשוט אנשים לא נעימים. לא סתם הם מייבאים ספרדים עולזים ואחכ טורקים חייכני פנים, אולי הגנום יתערבב ויצא אדם חדש מנומס, יעיל וסימפטי.

אם היו מערבבים את הגנום שלי, מה היה עדיף שיעלם ומה עדיף שיתחזק, מה היא הייתה רוצה להכניס לגנום ומה לשנות, בטח עכשיו היא עוד חושבת, נתחיל בגנום שלי יא חצוף ונמשיך עם שלך לתיקונים. אבל בסוף כאשר אני גומר בתוכה, מתגנבת מחשבה, מה היה יוצא מעירוב הגנים.

סדינים לבנים במיטה זה נהדר, מרגיש הכי נקי ונעים בעולם, אז למה בבית אין לנו סדינים לבנים ?

רק בגיזרת המתנות אני כישלון מוחלט, המתבגרת ביקשה נייקי אייר ג’ורדן, כי קשה להשיג בארץ , גם בגרמניה קשה להשגה, אז ביקשתי גלגל הצלה, אמרה דר מרטינס נמוכות, אז כמה מסלולים באוטוסטרדה מפה לאמריקה ביקשת ? הדודה רומה מרציפן שיש רק בגרמניה בכל חנות- רק שלא סיפרו לחנויות, האישה רוצה תיק, בנתיים אפס חנויות תיקים, כי את האנטיפטיות הם סוחבים בידיים. אפילו לגו אין, אפס חנויות צעצועים לילדים.

מחר יום חדש