אז מה נותר אחרי חמש שנים יחד
שלש קופסאות ומעט כאב לב
טוב, הרבה כאב לב, למרות שכרגע אני בשלב ההלם. איך קרתה התאונה ולמה
לפחות יש תוכנית, נעבור את חמשת שלבי האבל בצורה מסודרת
כעס
כעס גדול
ממש ממש כועס
עצבני רצח
מזיין אישה חדשה
בכל מקרה הדודה עשתה היום חסד, הקריאה לי על האישיות הנרקיסיסטית
ובעודי פעור פה, המום וחסר מילים, הבנתי
שבעוד שהדודה היא בעלת דוקטורט יקר ערך בנרקיסיזם
ואני חשבתי ליוהרתי שיש לי תואר שני בהבנת העניין
אני בסופו של דבר, תלמיד תיכון זב חוטם בבית ספר עלום שם אקסטרני
וככה הדודה ממשיכה וממשיכה והלסת שלי צנחה מריצפה לכיסא
לרגע אחד היא הזיזה את משקפי האהבה האופטימיים שלי לראות את המציאות בזווית חדשה
וככה נשארים פעורי פה, מהי האמת, האם זאת שהכרתי בחמש שנים או הסיפור החדש
הנרטיב הישן המנחם והטוב או קרירות הציור החדש.
שני אמת לירדן, זאת שלנו זו גם כן, בטח ככה שר לו ז’בוטינסקי
בסוף הדודה מנחמת, היו חמש שנים טובות, הנרקיסים כשהם רוצים יודעים לתת את עצמם
היית מאושר חמש שנים, לא ברור למה לא 7 כמראה אין אמת בפרסום.
הטרובדור מיואש ולכן עבר לתאילנד, נראה שהוא נהנה, אבל מידי פעם שומעים את הצער
הגיל לא עושה לנו טוב, כלומר כן .
מחר, מחר יום חדש