אתה חושב שאם הייתי כועסת, היה לי קל יותר ?
אני מניח שכן, אבל אני לא כועס כל הזמן, רק מידי פעם מוציא את העלבון בתוכחה מרושעת
בטח במציאות היית רואה את העליבות ומוותר.
סביר להניח שאת צודקת, יש גם זמנים שאני מתגעגע.
בטח בכביש שש, שם הייתם מדברים במהלך הנסיעה.
לא, שם יוצא לי הכעס דווקא.
היא צוחקת לרגע ואומרת, מעניין שככה הדברים פועלים.
למה הדברים מתרחשים פה ולא שם? אין לי באמת הסבר, חבל שגברים לא יכולים לבכות.
למעט בקומיקס או מול סדרת מופת כמו ריבר.
אבל מזה משנה, השיחות בראש צצות והולכות ולוקחות איתם מעט מסערת הרגשות, תכף זה יגמר ועוד אתגעגע לזה.
בנתיים העבודה נהנת, עברתי לוורק וורק באלאנס.
המתבגרת תבוא בעוד יומיים, יש למה לחכות, כלומר אין ספק שתפקידה להרוג אותי.
היא תמיד נראת כאילו החיים מחליקים עליה, מתבגרת שיודעת, אם רק היו יודעים כמוני, איזו נפש עדינה מתחבאת בתוכה.
בנתיים נכין ארוחה איטלקית קלאסית, יש תפריט ומצרכים ואפילו מוזמנים.
נקווה שחיסון הצהבת לא יעיב על הנורמליות למחצה.