יש דברים שרציתי לומר

יש רק תקופה אחת בחייך שאתה בטוח שהכל מובן, גיל ההתבגרות

כמו הבדיחה הקלאסית

בגיל 17 הייתי בטוח שההורים שלי לא יודעים כלום

בגיל 27 הייתי כלכך מופתע. כמה הם יודעים, מי היה מאמין שאפשר ללמוד כלכך הרבה בעשור

הגיל מביא עימו הטלת ספק, האם מה שאני רואה אכן קיים

האם מה שאני חושב באמת הולם את המציאות 

סוג של אקזיסטיאליזם. האם אפשר להוריד את הפרשנות ולהסתכל רק על העובדות.

האם יש אמת מוחלטת או רק פוזיציה והטיה אישיותית.

במקום ודאות יש בעיקר יותר שאלות.

כאשר הודאות נשברת, רואים את החוטים, כך הדודה קוראת לזה

ותאטרון הבובות קורס מאשליה מהממת לבובות על חוט.

טוב אולי אני סתם מתגעגע לרגע לסידני לאופר

I see your true colors