סדר הדברים לא משתנה וגם לא ישתנה, קודם בת זוג אח''כ סאבית, עבורי, אצלה היא קודם תהייה אמא אח''כ בת זוג ואז סאבית.
למען האמת הסאבית הוא החלק הכי קטן והכי פחות חשוב לי, חייתי שנים גם בלעדיו, בערך, עדיין הייתי דוחף ליפעת לפעמים את הראש לתוך הציפית, לפעמים מועך אותה וקצת מחפיץ, איזו מילה נהדרת להחפיץ.
עכשיו מתעורר לו החלק הזה ואני צריך למצוא את האיזון , קודם בת זוג ואחכ סאבית, זה לא הולך להשתנות אני מזכיר לעצמי.
המתבגרת אכלה את הסושי, היא באה רעבה כל-כך, כנראה גם הדיאטה וגם העבודה בחוף הים, הרעיבו אותה, אני מלקט איתה דקות של יחד, היא שואלת שאלות נוקבות, רואה את הבעיות, לפעמים זה בלתי נתפס שהיא רק בת 17, אני תוהה אם יש לי עוד מה לתת לה, בטח בעניינים של הלב.
היא מסתכלת על סלט הקיסר שהזמנתי, זה סלט פשוט עם ארבעה מרכיבים היא אומרת, גם אם יעשו מושלם הוא לא יתרומם מעבר לבסדר.
כנראה היא צודקת, מעניין אם יש אנשים שמעולם לא יתרוממו מעבר לבסדר.
כרגע יש לנו תוכנית לרבעון הקרוב, אני חושב שזה מצויין, גם ככה החיים מוציאים אותנו מהשיגרה המבורכת, תקלה ברכב,ילד חולה, בידוד לא צפוי.
אולי נכניס לרבעון הבא סדנאת בידוד, נהייה שבוע באותו בית, הסדנא מסודרת ולא יהיו סכינים חדים, כי רוב הסיכויים שאחרי כמה ימי בידוד, נרצה לרצוח מישהו.
מצחיק שאני יכול להיות לבד בבית שבוע בשמחה, אפילו רצוי, אבל רק מכריחים אותי ליום בידוד, זה הופך בלתי נסבל מיידית.
אני מניח ששתייני אנרגיה כבר לא יהיו בחיי, גם אנשים שלא יודעים או לא רוצים לאהוב, גם מי שלא יודעת לתת את הנשמה, ואם היא מתקשה עם הנשמה, אז לפחות שתדע להרים תחת
